Embedded Files
געגועי לילדותי
געגועי לילדותי
כן, במרחק של כמעט 70 שנה,עולים בנו געגועים למחוז חפצנו, ילדותנו. מעבר לשמחה שבה אנו פוגשים את חברי ילדותינו, אנו מתגעגעים לתום,לפשטות ,למשחקים ביחד. חבר היה חבר ולא חבר וירטואלי. הכל היה בחוץ. משחקים המצאנו או בנינו. קורקינט מעץ תוצרת עצמית, הגה מעץ , כמגנים השתמשנו במכסים של פחי האשפה וככדורים השתמשנו באצטרובל הברושים שגדלו בחצרות האחוריים ושימשו גבול גזרה בין הבתים. מכלום יצרנו עולם ומלואו. בכל יום שישי לקראת כניסת שבת ההורים היו אוספים אותנו להתכונן לשבת טרם הצפירה . לאחר מכן היינו נפגשים במרכז כל ילדי הכיתה ורוקדים ”בן לוקח בת“ , רוכבים על אופניים למי שהיה , לא זוכר מכות, קללות, העלבות. כולם קיבלו את כולם. שובבים היינו ועוד איך. זוכר את עצמי רוחץ פנים עם החלב מהכדים שהיו מונחים במרגולין פינת גיבורי ישראל ויסלח לי על זה החלבן האבא של שרה דריגנט. זוכר אני את שכני מהבתים הבודדים במרגולין, אל מול הפשפש לחצר ביתנו ,שאימו לא הייתה מרשה לו לשחק איתי בגלל מוצאי. זכרתי ולא נטרתי. ברבות השנים ואני בן 30 וקצת ,סגן אלוף בחיל האוויר, באתי לבקר את אימי והיא פגשה אותי ולא מצאה את עצמה. ראיתי זאת בשפת הגוף שלה. התעניינתי לשלומה ושלום ילדיה ואיחלתי לה אריכות ימים. אולי זאת גם דרך לתיקון עולם, הבן אגב,מצא תמיד דרך כן להיות איתי. כן געגועים לישראל של פעם לישראל של כולם בעד אחד ואחד בעד כולם. מאמין אני בתיקון עולם ועובדה היא שגם העוזבים למחוזות אחרים בסוף חוזרים. אוהב אתכם.
כן, במרחק של כמעט 70 שנה,עולים בנו געגועים למחוז חפצנו, ילדותנו. מעבר לשמחה שבה אנו פוגשים את חברי ילדותינו, אנו מתגעגעים לתום,לפשטות ,למשחקים ביחד. חבר היה חבר ולא חבר וירטואלי. הכל היה בחוץ. משחקים המצאנו או בנינו. קורקינט מעץ תוצרת עצמית, הגה מעץ , כמגנים השתמשנו במכסים של פחי האשפה וככדורים השתמשנו באצטרובל הברושים שגדלו בחצרות האחוריים ושימשו גבול גזרה בין הבתים. מכלום יצרנו עולם ומלואו. בכל יום שישי לקראת כניסת שבת ההורים היו אוספים אותנו להתכונן לשבת טרם הצפירה . לאחר מכן היינו נפגשים במרכז כל ילדי הכיתה ורוקדים ”בן לוקח בת“ , רוכבים על אופניים למי שהיה , לא זוכר מכות, קללות, העלבות. כולם קיבלו את כולם. שובבים היינו ועוד איך. זוכר את עצמי רוחץ פנים עם החלב מהכדים שהיו מונחים במרגולין פינת גיבורי ישראל ויסלח לי על זה החלבן האבא של שרה דריגנט. זוכר אני את שכני מהבתים הבודדים במרגולין, אל מול הפשפש לחצר ביתנו ,שאימו לא הייתה מרשה לו לשחק איתי בגלל מוצאי. זכרתי ולא נטרתי. ברבות השנים ואני בן 30 וקצת ,סגן אלוף בחיל האוויר, באתי לבקר את אימי והיא פגשה אותי ולא מצאה את עצמה. ראיתי זאת בשפת הגוף שלה. התעניינתי לשלומה ושלום ילדיה ואיחלתי לה אריכות ימים. אולי זאת גם דרך לתיקון עולם, הבן אגב,מצא תמיד דרך כן להיות איתי. כן געגועים לישראל של פעם לישראל של כולם בעד אחד ואחד בעד כולם. מאמין אני בתיקון עולם ועובדה היא שגם העוזבים למחוזות אחרים בסוף חוזרים. אוהב אתכם.
דודו.
דודו.
- אלה ורסנו כתבת יפה כל כך, אוהבת אותך הכי, אחי שלי
- אודי גלבמן עכשיו בדיעבד מסתבר כמה מוכשר אתה, וכשלכשרון חובר גם רגש - הרי זה דבר נפלא של אדם מיוחד. מאותו זן שיד אליהו שלנו, אפור יהא שמה וגם רחובותיה - הצמיחו. אהבתי מאד!!!
דודו
דודו
לאט לאט צפים עוד זיכרונות, אני שותף במספר חברות ויום אחד מגיע למשרדי מפקח מטעם משרד העבודה כדי לבחון את אחת החברות לקראת הפיכתה למרותקת בשעת חירום לטובת אחד הגופים הציבוריים. לאחר שסיים את תפקידו, התחלנו לשחזר את החיים ומסתבר שלמד איתי באותה שכבה בבית הספר בר-גיורא. ואני שואל אותו אם זוכר הוא את המורה לאנגלית עם יד אחת קצרה ובתשובה הוא מספר לי סיפור שגם אני חוויתי אחת לאחד. איך שהיא הייתה נכנסת לכיתה, הייתה זורקת החוצה את התלמיד אותו "לא אהבה" בלשון המעטה: האם יש מי שזוכר אותה ואת שמה?
לאט לאט צפים עוד זיכרונות, אני שותף במספר חברות ויום אחד מגיע למשרדי מפקח מטעם משרד העבודה כדי לבחון את אחת החברות לקראת הפיכתה למרותקת בשעת חירום לטובת אחד הגופים הציבוריים. לאחר שסיים את תפקידו, התחלנו לשחזר את החיים ומסתבר שלמד איתי באותה שכבה בבית הספר בר-גיורא. ואני שואל אותו אם זוכר הוא את המורה לאנגלית עם יד אחת קצרה ובתשובה הוא מספר לי סיפור שגם אני חוויתי אחת לאחד. איך שהיא הייתה נכנסת לכיתה, הייתה זורקת החוצה את התלמיד אותו "לא אהבה" בלשון המעטה: האם יש מי שזוכר אותה ואת שמה?
- Tzipi Tsabari בבר גיורא המורה לאנגלית היתה צרפתיה...
עוד זכרון שצץ בעקבות המסע לאחור.באמצע שנות החמישים פרצה מגפת פוליו (שיתוק ילדים ). בין הנפגעים במחלה הייתי אני. שותקתי בפנים והייתי מאושפז תקופה ארוכה בבית חולים מאז"ה.לאחר שחרורי, במשך חודשים ארוכים הייתי הולך מס פעמים בשבוע לקופת חולים בשד החיל ושם היו מקרינים את ראשי במכונה שנראתה כמו מכונת כביסה עם שלוחות כמו של חללית.עד היום,כשאני בוכה מתעוות חלק מהפנים . אני עוד יצאתי בנס. בן כיתתי אם איני טועה, משה יששכרוב, נפטר מהמחלה בהיותינו ילדים. לאט לאט, מהחלק האחורי של המוח עולים הזכרונות.
עוד זכרון שצץ בעקבות המסע לאחור.באמצע שנות החמישים פרצה מגפת פוליו (שיתוק ילדים ). בין הנפגעים במחלה הייתי אני. שותקתי בפנים והייתי מאושפז תקופה ארוכה בבית חולים מאז"ה.לאחר שחרורי, במשך חודשים ארוכים הייתי הולך מס פעמים בשבוע לקופת חולים בשד החיל ושם היו מקרינים את ראשי במכונה שנראתה כמו מכונת כביסה עם שלוחות כמו של חללית.עד היום,כשאני בוכה מתעוות חלק מהפנים . אני עוד יצאתי בנס. בן כיתתי אם איני טועה, משה יששכרוב, נפטר מהמחלה בהיותינו ילדים. לאט לאט, מהחלק האחורי של המוח עולים הזכרונות.
אודי גלבמן בעקבות הפוסט של דודו:
אודי גלבמן בעקבות הפוסט של דודו:
דודו גולן , בפוסט, ויענקלה כהן בתגובה - הזכירו לנו את סיפור מגיפת הפוליו שלא פסחה על יד אליהו. וזה מזכיר לי שמתישהו בשנות השמונים הגעתי למשרדי " בזק" נרעש ונסער בשל תקלה במכשיר הטלפון שלי. ואז יצא מאן דהוא מאחד החדרים, וטפח על שיכמי: " תירגע, אודי, תירגע " . זה היה אשי קסטלמן - לימים דובר " בזק". ואבי זנדבנק שנפגע בצורה קשה ממש היה סוכן ביטוח מצליח ביותר.למרבה הצער הלך לעולמו בגיל צעיר. כמו שאמר יענקלה: שניהם התמודדו בגבורה רבה עם המלחמה.
דודו גולן , בפוסט, ויענקלה כהן בתגובה - הזכירו לנו את סיפור מגיפת הפוליו שלא פסחה על יד אליהו. וזה מזכיר לי שמתישהו בשנות השמונים הגעתי למשרדי " בזק" נרעש ונסער בשל תקלה במכשיר הטלפון שלי. ואז יצא מאן דהוא מאחד החדרים, וטפח על שיכמי: " תירגע, אודי, תירגע " . זה היה אשי קסטלמן - לימים דובר " בזק". ואבי זנדבנק שנפגע בצורה קשה ממש היה סוכן ביטוח מצליח ביותר.למרבה הצער הלך לעולמו בגיל צעיר. כמו שאמר יענקלה: שניהם התמודדו בגבורה רבה עם המלחמה.
Shraga David Katz : דודו זאת הפעם השלישית שאנחנו נפגשים מאז ימי יד אליהו וכל פעם מגלה לי דברים שלא ידעתי. אריה בלדגרן. אורולוג בUCLA. אשר קמחי. קרדיולוג ב cedar Sinai. בקשר מקצועי עם שניהם.
Google Sites
Report abuse