זה געגוע לאנשים מפעם שנאחזו במדינה הזאת שנתנה להם בית במקום זה שנלקח מהם. אנשים שהיה להם קשה עם הקלימט האזיאתי ועם השפה החדשה. הם הלכו לעבודה לבושים בחליפה ועניבה קראו עיתונים בשפות אחרות ושלחו אותנו הבנדיטים הקטנים לקנות במכולת. פעם שעוד הייתה מכולת כולם רצו סופר.כזה ,כמו בחול עם עגלות מבצעים וגם בגדים.יש כנראה משהו שמחבר עגבניה קולרבי ותפוחי אדמה עם תחתונים חולצות וגופיות. ללכת אז לקנות בסופר היה בילוי משפחתי מתוכנן מראש וסמל סטטוס של אנשים שאת הגבינה הצהובה והנקניק הפרוס קונים במעדניה של הסופר ולא אצל זורח מהמכולת. מהשכונה הקטנה לייד הוואדי נראה הסופר בארלוזרוב רחוק ומבריק כמו כוכב הצפון שאותו היינו צריכים למצוא בלילות של המסעות בתנועה. לנו הייתה מכולת אחת וחנות ירקות אחת ורק קו אחד של אוטובוס שיצא מסוף השכונה ונסע עד לים. זורח היה המלך של המכולת. הוא עמד זקוף מאחורי הדלפק לבוש במכנסי חאקי וחולצת אתא לבנה את חזהו ובטנו כיסה סינר אפור עם כיס גדול במרכזו ועל אפרכסת אוזנו מונח בדל עפרון איתו הוא רושם את מחירי המוצרים על פיסת נייר ומחשב את הסכום הכולל ביידיש. הינדה אשתו חוסה בצילו , נעה בין המקרר לחבית דגי המלוח, קופסאות המלפפונים החמוצים והמכשירים המיוחדים לפריסת גבינה צהובה ונקניק. פעם כששאלתי מדוע הם צריכים שני מכשירים נפרדים הביט בי זורח בחיוך ושאל:שייגעץ אתה לא שמעת אף פעם שאסור לבשל גדי בחלב אימו? גדי?שאלתי בבעתה. מה פתאום גדי? למה מבשלים גדי? זו רק אמירה ניסה זורח להרגיע אותי. תרשום אמרתי לו אספתי את המצרכים שאמא שלחה אותי לקנות וברחתי מהמכולת. כשהגעתי הבייתה שאלתי אותה מודאג על הגדי וחלב אימו. אמא צחקה ואמרה שהוא בטח מתכוון שאסור לאכול חלב ובשר ביחד ושאני לא אשים לב למה שהוא אומר כי אלו דברים ממזמן שרק מי שדתי או קצת ,מקיים אותם. אצלנו ,הוסיפה בפסקנות ,אוכלים הכל .אחרי שאבא ואני חיינו במלחמה ממאתיים גרם לחם לא משנה לנו בשר וחלב בייחד העיקר שיש. ובכלל המשיכה ושאלה בדקת את מה שהוא רשם? כן שיקרתי בדקתי לפני שיצאתי. טוב אמרה אתה יודע צריך לבדוק אותו לפעמים הוא מוסיף. העניין הזה עם הלרשום במכולת היה משהו שלא הבנתי. איך זה שבמקום לשלם במכולת אומרים לזורח תרשום,בודקים אם רשם במחברת לפי החשבון כי כך אמא אמרה ,והולכים הביתה. אצל כנעני מהמכשירי כתיבה והבריסטולים אי אפשר היה להגיד תרשום. אם אין כסף אין סחורה הוא היה אומר וגוזר רק חצי בריסטול למי שלא היה מספיק כסף לבריסטול שלם. גם אצל זורח היה עניין עם חצי.היו כאלה שקנו רק חצי לחם. זורח היה מוציא כיכר לחם שחור או לבן מהארגז שם אותו על הדלפק וחותך בסכין משוננת.את החצי שלא נתן לקונה היה מחביא מתחת לדלפק.כששאלתי אותו פעם אחת מדוע הוא מחביא את החצי לחם הוא התכופף ולחש לי לאוזן שאם הם יבואו שוב יהיה לו לפחות מספיק לחם בשבילו ובשביל הינדה.אתה יודע המשיך ולחש הם לא יוותרו הם בטוח יחזרו ואז ,אני רוצה להיות מוכן. בדרך חזרה הבייתה חשבתי שבטח זורח יודע משהוא שאף אחד אחר לא יודע ואולי באמת כדאי להתחיל להתכונן ולא לפתוח את המסטיק בזוקה שקניתי הרגע יחד עם יתר המצרכים,אלא לשמור אותו לזמנים הקשים שיבואו. ממש ליד הבית פגשתי את ברוניה השכנה הדתיה מהבית שלידנו. ברוניה הסתכלה על סל הקניות בזלזול ושאלה:למה אתם עוד קונים אצלו? תגיד לאמא הוסיפה מבלי לחכות לתשובה שפתחנו מכולת בצד השני של השכונה,תגיד לה לבוא יש לנו פיטלינג נהדר. תגידי שאלתי אותה מודאג הם באמת יבואו? מי?שאלה? נו את יודעת עניתי נבוך...הגרמנים. מה פתאום ענתה בצעקה מי הכניס לך שטויות כאלה הוסיפה כשפניה מאדימים. זורח עניתי בלחש הוא אמר שצריך להתכונן. אל תשים לב אליו,אל תלכו אליו יותר תגיד לאמא תספר לה מה שהוא אמר. בואו אלי יש אפילו משלוחים ,אתם תראו איזו מכולת נהדרת כבר אמרתי לך יש לנו אפילו פיטלינג נהדר. ברוניה סיימה את הנאום הסתובבה והלכה מבלי לומר שלום. בערב סיפרתי לאבא ולאמא. אבא הביט בי בעניים עייפות ואמר שלא צריך לדאוג כי יש לנו מדינה וגם צבא ואפילו פעם בשנה הוא יוצא למילואים ושומר עלינו. אחר כך כששכבתי במיטה שמעתי את אמא אומרת לו שאם יש משלוחים וגם פיטלינג נהדר כדאי לעבור. מאותו יום ובמשך עוד הרבה שנים, ממש עד שפתחו סופרמרקט חדש ונוצץ בסביבה ביקרתי כמעט כל יום במכולת של ברוניה. אז איך הוא שאלה אותי יום אחד כאשר הייתי כבר בצבא. מי שאלתי. נו באמת סנטה בי הפיטלינג. הפיטלינג עניתי בחיוך ממש נהדר אני שם אותו על לחם שחור מרוח בחמאה. אתה רואה חייכה אמרתי לך. רק לנו יש פיטלינג נהדר.