בכל יום עצמאות אנחנו אצל משפחת גרייצר, שנים. בעבר היינו מגיעים עם הילדים הקטנים והיום כבר ללא ילדים. גרעין המשתתפים מבוסס על בוגרי שבט צבר מיד אליהו, מהשכבה שלנו, במהלך השנים, הצטרפו בנות זוג ובני זוג וכמה חברים מהגרעין שראו כי טוב ועברו מבחני קבלה מחמירים.

מביאים בשרים, אהוד מכין את התשתיות: צל, שולחנות, כסאות ואיך לא? גם מנגל, ופינת שתיה. חיותה מארגנת את כל השאר ומשחקי חברה.

שנים שפלביץ, המכונה גם "בטלן", אמון על הבשרים. לקרוא "בטלן" למי שעובד הכי קשה ביום הזה קצת לא מוצדק. למעשה גם "פלביץ" זה לא בדיוק שמו מהבית, אלא כינוי שנובע מאירוע שקרה לפני שנים רבות. כמה חבר'ה הלכו לבקר את "פלביץ" בבית. על הדלת היה כתוב "פ. רייכמן" החברה החליטו שה "פ" זה פלביץ, לא עזר שדוד הסביר שה"פ" זה עבור פנחס, שזה שם אביו. מאז הוא פלביץ, בפי כל, לפעמים "בטלן". למה בטלן? כתוצאה מציטוט של אחד המורים בבית ספר היסודי, שכינה אותו בטלן בפני הכתה, והכינוי דבק בו– זה כנראה מה שמתכוונים כשאומרים "מורה לחיים".

כפי שאמרנו פלביץ הוא האחראי על המנגל, שנים אולי עשרים שנה, אולי שלשים, אני באמת צריך לשאול את אהוד. כולם מרוצים. בטלן על המנגל, דאודי קצת עוזר, מנגב את הזיעה, מביא כוס מים לפעמים בירה ושומר לבחורים את החלקים המומלצים. הכל נמשך שנים, המנגל מתחלף, חיותה מגוונת את משחקי החברה, בשנים האחרונות אני מקריא לפעמים סיפור, פלביץ כמו עוגן תמיד אמון על הבשרים.

אך לא בפלביץ עסקינן.

אבי ויהודית לשם חזרו ארצה מחו"ל אחרי עשרים שנה של שהייה בגלות, הוא יצא מהארץ "אברהם שלמוק" חזר "אבי לשם". אבי חבר ילדות מיד אליהו, יהודית אומנם מנהריה, אך לא נעשה מזה עיניין. אבי ודאודי זה הדבר הכי קרוב לאחים, בטורנטו היה קבלן מצליח, אם משהו היה חסר לאבי בטורנטו, זה החבר'ה, היציעים של בלומפילד והפועל תל אביב. אבי ויהודית הצטרפו כחברי כבוד לדשא של הגרייצרים.

אחרי יום העצמאות דאודי אומר לי: "אבי רוצה להחליף את פלביץ". אבי אוהב אוכל, אוהב לארח ואין ספק שהוא מתאים לתפקיד, אך למה להחליף מישהו שמתפקד כמו שעון שוויצרי מזה שלשים שנה? למען ה"אמת" ההיסטורית, אבי הציג את הבקשה קצת אחרת. הוא בנה את ה case על העובדה שלפני הנסיעה לטורונטו היה יום עצמאות אחד, בו הוא היה על הבשרים ולכן טען "אני רוצה לחזור לתפקידי הישן".

אמרתי לדאודי: חצי הכוס המלאה היא שיש לך שנה לפתור את הבעיה. אגב, לא ברור שיש פה בעיה שכן לו זה הייתי אני, הייתי מוותר ברצון, בסוגריים, נגיד שזו הסיבה שאני מלכתחילה אני לא שם ליד המנגל, אלא רק עבור מילוי הצלחת.

דאודי לקח את העיניין על עצמו, התברר שפלביץ ויתר באבירות על תפקידו ועוד הוסיף שהוא מאחל לכולנו שאבי ישבור את שיא הכהונה שלו בתפקיד, כבר אמרנו כשלשים שנה, חשבון פשוט מראה שהמחזור שלנו יהיה בן תשעים ומעלה, אינשאללה!

עכשיו אבי כבר מחזיק בתפקיד, באופן רשמי, אך זה לא מספק אותו, כשעושים מנגל, צריך ללוות את הבשר, לבחור אותו, להתמזג איתו וליהיות בטוח באיכות שלו. "אם כבר אני בתפקיד", הוא פונה לדאודי, "אז אני גם קונה את הבשרים". דאודי מרים כמה טלפונים מתיעץ עם ה"שמן".

כאן אני חייב לעצור להרחיבו ולהסביר.

מי זה "השמן"? השמן זה אהוד, חוץ מזה שהוא מכביסט הוא היה ילד שמן, אל תגידו שעכשיו לא רואים, בסדר היום חיותה מחזיקה אותו במשטר רצחני. הכינוי שלו בחברה היה "השמן" עם "ה" הידיעה. מידי פעם השמן תופס את אחת הנשים, שלא היו אתנו בשכבה בצופים בנעורינו, ומקטר "אני הכי רזה בחברה ועוד קוראים לי השמן", השמן כאן חכם על הנספחות שלא מכירות את ההיסטוריה, אבל כינוי לא מחליפים. יש דוגמאות של אנשים שנלחמו כל חייהם בכינוי ולא הצליחו למרות שהיה אחד שהצליח, אבל "זה לא חוכמה" כי הוא בדיוק היוצא מן הכלל שמוכיח את הכלל, נכון דאודי? כשאני חושב על זה, עד לפני כמה שנים, בגלל "אהוד השמן" מחסמבה והשמן שלנו, הייתי בטוח שכל האהודים בעולם שמנים.

בכל אופן דאודי מצליח להעביר את הבקשה בחבר'ה וכולם מסכימים, אם נתנו את הבמה לאבי, הוא מעכשיו גם יקנה את הבשרים.

מגיע יום העצמאות, אבי על המנגל, פלביץ יושב איתנו, נהנה מהבירות, מרצה את משנתו הפוליטית ויש לו גם משנה על כדורגל, עד כאן – עוד מכביסט!.

הבשרים יצאו מעולה, אבי מקבל מחמאות, הבחורים כבר לא אוכלים כמו פעם או שאבי קנה הרבה, היה מעולה.

כעבור כמה ימים אני משוחח עם דאודי, ואגב אורחא אני אומר "חילופי המשמרות עברו חלק"

"תשמע" אומר לי דאודי "אבי אומר שהמנגל לא טוב"

"מה לא טוב" אני עונה "השמן, שיפץ אותו לאחרונה"

אפילו דאודי, מרגיש קצת לא נוח בעמדה "הוא לא מספיק גדול, הוא לא מודרני" ומוסיף "היית צריך לראות את המנגל של אבי בטורונטו"

האמת מנגל לא מרגש אותי, אבל אולי אבי מביא קצת יותר "מקצועיות" לעיניין ויש לו סף של איכות שהוא לא מוכן לרדת ממנו.

אני לא יודע איך דאודי יעביר את המסר, ושיהיה ברור, יש כאן גם את נושא הגאווה המקצועית מכיון שהשמן שיפץ את המנגל – גאווה של מהנדס. ושימו לב, עד פה לא הזכרנו את חיותה.......

בשלב מסוים, אוגו אמר שאולי הוא יכול לעזור להביא מנגל מהעבודה, בסופו של דבר השמן קנה מנגל חדש.

עברה עוד שנה, אבי "מנגן" על המנגל החדש, כולם מרוצים, מידי פעם מישהו ניגש אל אבי ליד המנגל, נו שואלים, אותו, איך העמדה החדשה?

אבי לא עונה, אולי הוא עסוק בבשרים.

הגריל נגמר, לקראת משחקי החברה, אבי בא לשבת לידי.

"נו", אני שואל "איך המנגל החדש?"

"בסדר" הוא עונה, מהסס קצת וממשיך "האמת היא , שהשמן לא הלך all the way"" עם המנגל" הפירוש שלי הוא שיש באיזה שהוא מקום, שכן עם מנגל יותר גדול, אולי גם יותר ירוק.

ו

אולי בשנה הבאה יהיה עוד פרק?

יום שני, 17/3/14, 07:30

לא צריך סיבות לפגישה, אבל מנחם הגיע לארץ.

אנחנו קוראים לו ז'יל (שיבוש מקוצר של זילברשטיין) בארה"ב הם מעדיפים "מייק", בכל אופן מנחם הגיע לארץ.

אומנם נפגשנו בשבלול לשמוע קצת ג'ז, אבל אבי החליט שלא דיברנו מספיק. לא נזכרנו בסיפורים מהעבר ולא התעדכנו בבריאות של הבחורים. חוץ מזה היו עוד שתי סיבות חשובות. ישנה הזדמנות ל"נחם" את השמן על ההפסד של מכבי בליגה האירופית וגם לברר עם ז'יל מה עם הכובעים האדומים לכבוד הדרבי שמגיע.

אבי שלח אימייל וכולם אישרו.

הייתה כמעט בעיה, מישהו חשב לרגע שמגיעים עם בנות זוג, אבל הבעיה נפתרה......

יום שישי, שמיים כחולים, שמש מחממת, הים ברקע, מגרש חניה מלא עם מיטב תעשיית הרכב בעולם....החיים קשים.

דאודי הגיע, מיד עדכן את המלצרית שגדי מגיע ישר משדה התעופה. היא התרשמה עמוקות. רק למען הדיוק, גדי אמור לחזור ביום ראשון.

בטלן מעיין בתפריט ואורו עיניו, יש עסקית של בוקר. אין משהו שעושה לבטלן את היום , יותר מ"אוירה" עסקית בארוחה.

כל אחד שמגיע מתקבל בחיבוק.

יהושוע מצטרף לפורום. מתקבל בברכה.

ציון לשבח לאוגו שלא הגיע אחרון. אל תבינו אותי לא נכון. אוגו איחר, אבל איציק (בגלל התחייבויות קודמות) הגיע אחריו.

זודר מגיע וננזף, למה התעלם מהאימייל של אבי. זודר עונה: "ראיתי מייל מ'ג'ודית לשם' שם שאני לא מכיר. לא מכיר, לא פותח"

"אני" אומר אבי, "אם הייתי רואה אימייל מ 'ג'ודית לשם' שאיני מכיר , הייתי מיד פותח".

"טוב, טוב, חסר לך שלא, היא אשתך"