בסניף הקטן של קופת החולים בשכונת יד אליהו בתל אביב עבדו ישראל הפקיד עם השרוולים השחורים שהגנו על חולצתו מהדיו של עט הנובע, ומהדיו של ניירות הקופי. ד"ר פטרושקה שלמד רפואה בלודג' והיה תמיד לבוש בחליפה אפורה בהירה וחולצה לבנה, וגם דר קנטור רופאת הילדים שתקעה לכולם זריקות פניצילין בטוסיק.
כשנזקקנו לרופא עיניים, רופא כירורג ואפילו רופא אף אוזן גרון היינו צריכים להרחיק עד קופת חולים הגדול שם הם עבדו יחד עם ד"ר גרשון רופא הנשים, וגם עם אמא של שאמי מהבית הראשון בשכונה שעבדה בתור אחות.
תמיד קיוויתי שד"ר פטרושקה לא יסתדר כאשר המצאתי כל מני המצאות על עיניים ואזניים כואבות וישלח אותי יחד עם אמא לרופאים בקופת חולים הגדול.
פטרושקה בדרך כלל הסתדר עם המיחושים שהמצאתי ולא שלח אותי לשם.
כששמעתי שהוא חולה, או יצא לחופש, והגיע במקומו רופא מחליף, הייתי מייד מתייצב עם אזניים כואבות עיניים ממצמצות ושאר תחלואים שקראתי עליהם בספרים. הרופא המחליף שלא הכיר את המיחושים המדומים שלח אותי מיד לקופת החולים הגדול.
הסיבה לרצון להגיע לקופת חולים הגדול היתה מוכר הבייגעלה. הבייגעלה הזה העגול עם החור והמלח. המוכר עמד בכניסה ומכר בייגילך שהיו מושחלים על מקל שאחז בידו.
בכל פעם שיצאנו מקופת חולים הגדול הייתי מבקש מאמא שתקנה לי כזה בייגעלה.אמא הייתה כל כך שמחה שאני בריא ורק צריך אולי קצת טיפות אזניים או עיניים, שאיך שביקשתי בייגעלה קנתה לי מיד ולא התחילה את הסיפורים על המיקרובים שיש באוכל שקונים ברחוב.
שנים לאחר מכן כשהייתי בתיכון, היינו נוסעים לבושים בבגדי חקי ואוחזים במקל של מטאטא,ליום מרוכז של הגדנע באבו כביר.
במתחם הזה הסתובב נאג'י הזקן מרמת ישראל כשהוא נושא על כתפו שק יוטה מלא בבייגעלך.
נאג'י היה ממלמל בלי הרף "בייגעלה חמישה בייגעלה חמישה" כאילו היה פייטן שמזמר פיוטים בבית הכנסת.
הראשונים שהגיעו אליו זכו לקנות בחמישה גרוש.לכשנהייתה תנועת הקונים ערה יותר הוא זימר"בייגעלה עשרה, בייגעלה עשרה"ואפילו בימים טובים "בייגעלה חמש עשרה."
עם חלוף השנים נהיה קשה יותר להשיג בייגעלה אמיתי שכזה עם מלח, סומסום או פרג. מאז שקופות החולים נהיו שרותי בריאות ונעלם האביזר השחור עם השפיץ שעליו היו תוקעים את המספרים נעלמו גם מוכרי הבייגלעך מקופות החולים. ועברו ליציאה מתיאטרון הקאמרי או הבימה שם הם עמדו ליד נגנים שאספו מטבעות בכובעים שחורים.
לבייגעלה הזה כבר לא היה טעם של ילדות.
נתמזל מזלי ולא רחוק ממרפאתי בקריית מוצקין הקים אדון שמואל שהגיע מרחובות לפני 30 שנה מאפיית בייגעלה בטעם של ילדות.
וכך ביום שישי בבוקר אני מקדים לצלצל ולהזמין עבור כל הדורשים והמזמינים, בייגעלך נפלאים חמימים מהתנור בטעם נפלא של פעם כשעוד מכרו אותם מושחלים על מקל.
וכך אני מכין חבילה לבנות בחיפה ואפילו נוסע להביא להן כאילו היה זה משלוח מנות. חבילה לסטודנטית למען יקבלו תאי מוחה אנרגיה חשובה לזכור את החומר לבחינות.
ועוד חבילה אני שומר לזוגתי ולי ,ומחביא את המשקל כדי שלא אשמע אוףף עליתי בעוד קילו מהבייגעלה הזה.
כאשר אני משלם לביתו של אדון שמואל שמסייעת לו אני מברך אותו בבריאות אריכות ימים ומבקש בתפילה קטנה שיתן לו הבורא כוח להמשיך כך לאפות בייגעלך עוד הרבה שנים. וגם שבכל פעם שמוצאים את המשקל ועולים להשקל שיזיז את המחוג אחורה.
Ilana Schick וואו. איזה זכרונות אתה מעלה.....
איריס מזרחי אני זוכרת את דר אופפר .. הרופא ילדים הראשון שלי..
Shosh Harel בקופ״ח הגדול היה גם רופא כירורג, מכון צילום וחדר אחיות בו עבד משה משה האח של הכירורג שהיה שם את הגבס...