משהו על לימודים

משהו על לימודים.

הקפה של הבוקר החפשי של השבוע מתבלבל לי מכל הליהוגים והראיונות על פתיחת שנת הלימודים.

וואלה איזה טרעסק עושים מהענין הזה.

מלל מלל ועוד מלל כדי למלא בוקר של עוד תכנית, יענו חדשות שמוכרת לנו פרסומות בין כיתה א' לחמגשיות.

אתם הקוראים אותי ,יודעים כבר שאצלי מעיין הנוסטלגיה הוא בעצם נחל איתן.

בכל הקשור לבית הספר ומערכת החינוך הנחל הנוסטלגי הזה רוצה להיות אכזב.

בואו נודה על האמת.

את בית הספר ממש, אבל ממש לא אהבתי.

גם לא הייתי תלמיד משהו.

איך אמרו המורים"יש לו פוטנציאל אבל הוא לא משקיע".

נו בטח לא משקיע.למה הייתי צריך בכלל להשקיע?

מה עניין אותי צ'אן קיי שק חוץ מהעובדה שבשיר הפופולרי מאז ;הוא לא נתן את הצ'ק.ובגלל השיר הזה אני עדיין זוכר את שמו.

למה הייתי צריך ללמוד על קאבור שמזמן הוא כבר היה קבור ואפילו האיטלקים ששאלתי לא ידעו מיהו וחשבו שאולי זה שף של פיצות.

על ביסמארק אין מה לדבר כי הוא התקשר לי לצינון ונזלת.

ביאליק היה בסדר כל עוד הוא הגביל את עצמו לקן לציפור עם שלוש ביצים והס פן תעיר.אבל ברגע שהתחילו עם חידת שני העולמות בשיר הבריכה חשבתי שזה באמת עובר כל גבול כי בשעה הקודמת בשיעור חשבון דיברו על שני הברזים שממלאים את הבריכה.וכל זה באמצע הקיץ בלי מזגן ועם תלבושת אחידה מדקרון מגרד.

והרכבות רבותי,הרכבות שדיברו עליהן בבית בלחש ובכיתה ככה אשקרה בקול רם.

הרכבות שיוצאות אחת מחיפה ואחת מתל אביב ואני חייב לדעת מתי יפגשו.

מה זה מענין אותי מתי.

מה איכפת לי מהרכבות האלה,ובכלל בחיפה הייתי פעם אחת בחיים בטיול השנתי של כיתה ה' ומה שענין אותי ואת החברים שלי זה אם נפגוש את ההיא מרחוב פנורמה שבמקום זוג שדיים יש לה גלים.

או השיר המטומטם הזה "הנה באה הרכבת בואו ילדים לשבת".

איזו רכבת ואיזה עמא.

חצי מהזמן משפצים את המסילה ובחצי השני הרכבות מאחרות.

ולשבת? הצחקתם אותי.בלי מקום שמור אין סיכוי.

ויש גם חוקים בפיסיקה שאף אחד ממחוקקי החוקים העותמנים שעדין שליטים כאן,לא שמע עליהם ויש חומר הומוגני והטרוגני ומיליגרמים ומולקולות ואפילו שיעור מלאכה שבו חותכים כל מני חתיכות קרטון שמדביקים ביחד רק שאצלי עם הידים השמאליות הכל מתפרק ושפירא המורה למלאכה עם רגל העץ אומר שאני לא יוצלח או סתם בלי שכל.

ויש המון שיעורי בית שמפריעים לשחק כדור רגל או מחבואים,ויש את המורה שנותנת עבודת כיתה כדי שתוכל לסרוג בשקט סוודרים לילדים שלה ולהתיעץ באותו זמן עם המורה מהכתה הסמוכה בנושא העיניים שנופלות לה מהמסרגה.

אני יכול עוד להמשיך ולספר איך לומדים מקבת של שיקספיר במבטא גרמני,איך לומדים מתמטיקה מספרים של לאריצ'ב ברוסית ואיך מגיעים לבית הספר ועומד המנהל בודק תספורות לבנים ומודד בסרגל את אורך החצאיות של הבנות.

בשבילי בית הספר היה המקום לפגוש חברים או לברוח ממנו לים.

מטופסי המציל בפרישמן למדתי הכי הרבה.