בריכת גלית!!

בריכת גלית הייתה בריכת שחייה עירונית בשכונת יד אליהו שבתל אביב.הבריכה נבנתה שנים לפני שנפתחה רשמית כבריכת שחיה בשנת 1964.

מקומה ע"י ה"מרכז" , הוא המרכז המסחרי של יד אליהו דאז שהיה ברחוב שדרות המעפילים.

עם בנייתה ואי הפעלתה הפכה להיות שטח כינוס של שבט "צבר" של הצופים. בבריכה הזו בקיץ , היינו עושים גם פעולות של הצופים וגם מדורות משחקים בכדור ועוד פעילויות שונות. בחורף כשהיתה מתמלאת במים היינו משייטים שם בעזרת רפסודות שהקמנו מכל דבר שצף על המים.

הבריכה הופעלה כבריכת שחיה ב-1964 סמוך להיכל הספורט יד אליהו, במטרה ליצור במקום קומפלקס ספורט, ונבנתה כבריכה עירונית בצורת האות "ר", במימון עיריית תל אביב. מטרת המתכננים הייתה להקים בריכה שיהיו בה תחרויות שחייה רבות ומשחקי כדורמים. זו הייתה הבריכה הראשונה שהוקם בה יציע צופים, עם מקום למאות צופים. אולם יציע הצופים מוקם בצורה לא טובה, ומי שישב עליו, היה בקצה המסלול ולא לאורכו, ולכן ראה את הפעילות ממרחק של עשרות מטרים, מה שפגם בהנאת הצפייה.

אני זוכר שעות רבות שישבנו על גדות הבריכה כאשר בני עדי , שהתאמן ב"הפועל תל אביב" בשחיה היה מתאמן....

מתחת ליציע הקהל היה מכון האימונים של גדי סקורניק שם התאמנו הילדים בגו'דו ואנחנו בקארטה ואומנויות לחימה .

בסוף שנות התשעים החלה הבריכה לאבד את קסמה. בריכות חדשות הוקמו ברחבי העיר וכן מועדוני ספא. תושבי מזרח ודרום תל אביב שהיו לקוחותיה העיקריים הפסיקו לפקוד אותה עקב כך, וגם ניסיון של התקנת מגלשות מים במורד יציע הצופים לשעבר לא הצליח להציל את הבריכה.

ב-20 באוקטובר 2005 נהרסה הבריכה על ידי חברת עזרה וביצרון ובמקומה הוקם פארק ציבורי בשם "פארק גלית".

Moti Popuol את בריכת גלית התחילו לבנות בהתחלת שנות החמישים והפסיקו ולא גמרו אנחנו הינו שוחים בחלק העמוק של הבריכה ממי הגשמים והיו מלא רואשנים ורק בשנות השישים השלימו את הבניה של הבריכה

אודי גלבמן את גדי סקורניק הבלונדינ והאימתני אני זוכר עד היום.חוויתי רגעים רבים של אושר וכייף בבריכה,כשאחד מרגעי השיא היה הופעתו הבלתי נשכחת של מרק ספיץ בן ה15 במכביה של 1965, שלוימה...הבן שלך היה אדום??רחמנא ליצלן.אתה הרשית לו??!!!

Shlomo Katz אודי, בני לא היה אדום, אבל ביד אליהו לא יכולת להתאמן בשחיה אלא רק אצל האדומים ושם גם היתה מאמנת שהיא קרובת משפחה של אתי ,אשתי, וכך יצא שעודדנו בתחרויות שחיה את הקבוצה האדומה של השחיה בלבד!!

Shelly Davidov שלום 1.הבריכה נבנתה על קרקע עירונית [חלק מאדמות זבלאוווי ]שהוחכרה לקבוצת משקיעים הראשות יוסף גלוז ואנשל שפילמן[אנשל היה גם המנהל של הבריכה ]כמו כן היה בנהול יוסף גלוז אולמי אירועים [אני התחתנתי שם ושם גם היית הבת מצווה של בתי הבכורה מאיה . . 2. גדיסקורניק שכר את האולם שם מכון לתורת הלחימה שפיתח בין המתאמנים היה גם רפאל הלפרין שהיו כמה חברים וכמובן גדי שהצליחו לגבור על ,, אלוף העולם הזה'' 3. הבריכה נסגרה אחרי תום תקופת ההחכר של הפרטיים שלא הסכימו להעלות את התעריף לעיריה והעיריה החליטה לעשות שם פארק זול יותר בהתחזוקה . 4 יד אליהו מתחילת היית מעוז של מפא''י יעני יותר אדומה מאדומה בתחילת שנות ה50 רק תנועות הנוער של מפאי פעלו אח''כ בסוף שנות ה50 הקימו את הצופים ושהיה הסכם קואליציוני בין מפא''י למפ''ם נפנו שיכוני מפ''ם אבל מחוץ לצ'כונה . *הסיפור על קרקעות יד אליהו ומעללי זבלאוי הפרוו נאצי בהזדמנות אחרת

Shlomo Katz שמעתי השבוע קצת על זאבלאווי ושמעתי שקיבל הרבה כסף תמורת אדמות יד אליהו......

אני מרשה לעצמי (מבלי לבקש את רשותו של גידי) לפרסם מה הוא כתב על מורתנו האהובה ריטה זכרונה לברכה.

. "המורה ריטה"

המורה בהא הידיעה הלכה לעולמה ב- 27.9.2010. אני מאמין שסיפור חייה ייכתב יום אחד על ידי אחד מתלמידיה מעריציה הרבים.

ריטה טורקנובסקי הייתה המורה שלי החל מכיתה ד' (1954) שבה הגעתי לביה"ס החי"ל (חטיבה יהודית לוחמת) בשכונת יד- אליהו (ע"ש אליהו גולומב) שבתוכו היו גם תלמידים משכונות המצוקה , שכונת התקווה ושכונת שפירא שבתל-אביב.

בימים ההם מורה ליוותה כיתה לפעמים מא' עד ח' כשעוד לא הייתה חטיבת ביינים וגם לא הייתה תלבושת אחידה . אבל , היה יחס של כבוד, הערכה, יראה אפילו, של תלמיד למורה. את המורה שנכנס בדיוק בזמן ובדרך כלל דקה, או שתיים לפני הזמן, קיבלנו בקימה ועם המורה דיברנו בשקט ובנימוס ובוודאי לא קראנו לו בשם, אלא "המורה". אם כבר עם שם, אז "המורה ריטה" !

המורה ריטה הייתה המחנכת של הכיתה וגם המורה לטבע, כפי שהיה מקובל בימים ההם. היו לי המזל והכבוד להיות תלמיד שלה ! היא הייתה בת 35 ועלתה מרוסיה כמה שנים קודם ודיברה עברית מושלמת עם קצת מבטא רוסי שדבק בה, אבל לא כזה שהופך למטרה ללעג וחיקוי של תלמידים, כדרכם. היא הייתה מורה מעולה, בקיאה בתחומים רבים ובעלת סבלנות לחלשים ונחשלים. מהטובים ידעה להוציא את המיטב ולא פלא שידעה לשדך בין תלמיד טוב לחלש לסייע בלי חשבון ובעיקר בחשבון וחיבור. התלמידים שבאו ממשפחות מצוקה והוריהם ידעו להעריך את זה.

ביה"ס החי"ל היה הראשון בארץ שבו עשו ניסוי באינטגרציה. חולקנו לשלוש כיתות. ד-1 כיתה מעורבת של תלמידים טובים 50-50, ד-2 טובים בלבד, ד-3 חלשים בלבד. כמובן שהכיתה ד-3, האחרונה, הראתה תוצאות ציונים כפי שציפו ממנה וגם מבחינה חברתית הייתה כישלון. הכיתה ד-1, המעורבת, לה השתייכתי, הראתה תוצאות טובות בציונים אבל במיוחד מבחינה חברתית זכתה להישג מכובד וראוי, שנלמד ונחקר לא מעט במערכת החינוך הממלכתי. אמנם הייתי רק "שפן ניסיונות", אבל התגאיתי שהיה לי המזל לתרום בעקיפין לשיפור החינוך במדינת ישראל.

המורה ריטה הייתה כמו אימא של כולם. הכירה את ההורים, התעניינה בעיסוקיהם, שאלה על אחים ואחיות וידעה וזכרה הכול. לימדה בנועם ובשיטות משלה הוציאה מכולנו את המקסימום. ציונים ניתנו לפי בחינות, אבל גם לפי נקודות שיכולת לאסוף עבור חרקים ובעלי חיים, על פרחים שאספת למייבש שכל אחד עשה לעצמו לפי הוראותיה. מנקודה אחת לעלה מעניין עד שבע נקודות למשהו יוצא דופן, חיפושית זבל, למשל. בדרך מיוחדת זו יכול גם תלמיד חלש לשפר את ציון הבחינה שלאחדים הייתה קשה במיוחד. להזכירכם שבשנים אלה לא היה למערכת החינוך מושג מדיסלקציה, או הפרעת קשב וריכוז. המורה ריטה הקדימה את מערכת החינוך בכך שאפשרה לתלמידים חלשים ותלמידים שהיו מעוניינים, להגיש עבודה מסכמת במקום בחינה. שתי עבודות האחת על דבורים והאחרת על נמלים ערכתי בהנאה רבה כשאני משרך דרכי בהנחייתה של המורה ריטה. נסעתי לספריית ביאליק ברחוב ביאליק בת"א , באוטובוס, הלוך ושוב מספר פעמים וללא ייראה מהספרן גדול החוטם בחליפה החומה והמיושנת שהרעים קולו על גדולים כקטנים, בכדי שהשקט יישמר וחס וחלילה אם נסמן בספר, או רחמנא ליצלן, נקפל "אוזן" בשולי הדף כדי לסמן מיקום הקריאה...

כתלמיד טוב עם כישורים בציור היה לי קשר טוב ויחסי הערכה הדדיים עם המורה ריטה. כשנפגשה עם אימי באסיפת ההורים של כל שליש הייתה להן שפה משותפת, פולנית, למרות שאמרה לאימי: "את יכולה לא לבוא לאסיפה אם את רוצה. התעודה של גידי תשעמם אותך" . אבל אימא שלי אף פעם לא ויתרה על הסיפוק של שמיעת השבחים על "התכשיט" שלה.

נפרדתי מהמורה (אף פעם לא קראתי לה בשמה ללא הקדמת התואר "המורה" ! בהא הידיעה כמובן.) בגמר כיתה ח' ואף טרחתי ונסעתי באוטובוס מיד אליהו לרח' אחד העם 103 בו גרה כול השנים בהן לימדה. עליתי שלוש קומות ללא מעלית לדירתה הצנועה והמרוהטת בטוב טעם בסגנון אירופאי וגם כיבדה אותי בכוס תה אנגלי עם כלים תואמים ומפיות תחרה על גבי מפיות תכלת שתאמו את הפרחים בחרסינה העדינה בה הוגש התה והעוגיות מעשה ידיה. נתתי לה מתנת פרידה, עט עם חריטת שמה שנקנתה מכספי הפרטי, שהושג ממתן שיעורי חשבון לתלמיד כיתה נמוכה משלי שהתקשה במקצוע.כמובן ששאלה לשלום אימי ואבי וגם זכרה לשאול על הצלחת אחי בבית ספר לקציני ים בעכו. זכרה ! קשר טלפוני נשמר. כשהתחתנתי ב-1970 ביקרתי עם רותי בביתה של המורה ריטה, כדי לקבל את אישורה...

ביום שפגשתי את זהבה סעד ששמרה על קשר הדוק עם המורה ריטה, והיא סיפרה לי שלריטה יש קשיים. מייד התגייסתי לבדוק מה אפשר לעשות. התקשרתי לריטה וקבענו מועד שבו נוכל להיפגש, ובהקדם. הפעם הגעתי עם מכוניתי כשאני נשוי + 2. העלייה במדרגות והכניסה לדירה היו חזרה מדויקת על הפגישה בסוף כיתה ח' כולל התה האנגלי והעוגיות, פרט לעובדה שעברו 21 שנה. בשיחה עם ריטה, שנשארה ונראתה טוב, התברר לי שיומיים קודם נפתרה לה הבעיה הכספית, אבל אמרה לי בגילוי לב, שלא הייתה מטרידה איש בענייני כספים. בעלה נפטר, קרובי משפחה אין. הבדידות היא הקושי הגדול שלה. כשנפרדנו, אחרי התעניינותה במצבי המשפחתי , אשתי וילדי וכמובן, אימי, אבי ואחי שהיו בראש שאלותיה ואיחוליה. נשמה חמה וחכמה הייתה ונשארה. חיבקתי אותה בעדינות והבטחתי לעשות כול שביכולתי להיענות לבקשתה.

באותו יום יצרתי קשר עם כמה חברים וחברות והסברתי את המצב של "המורה שלנו". ארגנתי בהסכמתם תורנות מפגשים שבועיים שכל אחד לקח על עצמו בתורו. הרגשנו כולנו את אהבתה אלינו

ורצינו להחזיר משהו מההרבה שנתנה לנו כמורה ואדם. ב- 1980 ארגנתי אצלי בבית ברמת השרון

מפגש שבו נכחו רוב תלמידי הכיתה. המורה ריטה היגיעה עם זהבה סעד או גילה פסבקין, שגרה עם

משפחתה שנים רבות במינכן גרמניה, איני זוכר בוודאות מי מהן. אינני יודע מי היה מאושר יותר

במפגש המרגש,המורה ריטה, או התלמידים מוקירי טובתה כולם.

המורה ריטה לימדה עד גיל 70, לאחר בקשות חוזרות ונשנות ממשרד החינוך להאריך את מועד יציאתה לגמלאות. שמרנו על מסורת הביקורים ואף ערכנו מספר מפגשים בבתי קפה ושוב, זה היה ברור, ידענו שזו חובתנו לעשות את המעט הזה, בכדי להקל עליה בבדידותה. יום חמישי אחד לא נתקבלה תשובה מביתה ולכן נסעתי לוודא שהכול בסדר. עליתי שלוש קומות בכדי להיוודע שהיא עזבה את דירתה ועברה לבית אבות בקיבוץ עין החורש בשפלה.

כמובן שלמחרת באתי לביקור בקיבוץ אך לצערי הייתה כבר במצב לא טוב וכבר לא זיהתה אותי. לאחר שלקחתי אותה לטיול בכסא גלגלים, כשאני יושב על ספסל ממולה, הבנתי שהיא רוצה לשאול אותי דבר מה. התיישרה במושבה ואמרה בקול רגיל : "גידי, טוב שבאת. מזמן רציתי לשאול על אימך היקרה." אמרה ולא יספה. הייתי המום. עניתי לה בקצרה, אבל היא לא חזרה לעצמה בשנית. כאילו גייסה את כול הכוח שנותר בה למשפט אחד מרגש עד דמעות. החזרתי אותה לחדרה . בפעמים הבאות כבר התדרדר מצבה וחודש מאוחר יותר נודע לי מחברה שלה, כי הלכה לעולמה. בלוויה נכחו רוב תלמידי המורה ריטה שנפרדו ממנה באהבה רבה על שזכו לגדול ולהתחנך בהשראתה, באהבתה ובמסירותה.

יהא זכרה ברוך.

תמי לשם צמרמורת.... יהי זכרה ברוך...

Shlomo Katz תוספות קטנות. לאחר מלחמת יום כיפור, שנים לאחר שסיימתי את בית הספר העממי ב-1959 פתאום צלצל הטלפון בבית הורי. היתה זו המורה ריטה שהתקשרה לברר אם אני ואחי בריאים ושלמים לאחר המלחמה.....הורי היו המומים איך היא זכרה לצלצל לאחר השנים שעברו....ופעם נוספת היא נענתה להזמנתי והזמנתה של אתי אשתי לבוא אלינו לליל הסדר. היא נהנתה מאוד לראות את משפחתי החמה ואנחנו נהננו שהיא כבדה אותנו בנוכחותה. עשינו מספר מפגשים של הכיתה כשהמורה ריטה היתה נוכחת. אחד בביתו שלי גידי ואחר כך בבתי קפה. באחד מהם היה גם המורה קורמן. בהמשך אם אמצא אצרף גם מספר תמונות ממפגשים אלה.

אודי גלבמן גם אני התרגשתי מאד. אני חש שאנו נמצאים במעין רנסנס של איזכור מורינו האהובים.לפני שנה וחצי העליתי שיר על המורה פוקסמן. לפני שנה חלקתי למורה חנה פלס את הכבוד בהלווייתה, ולאחרונה ביקרתי את המורה זהבה, כשלפני שבועיים דנו פה באתר בנסים ורסנו האגדי, כשחלק מאיתנו אף היו במפגש לזיכרו.

אודי גלבמן בנאום המרגש של גידי בראון הוזכר הספרן עב החוטם של בית ביאליק..מוסד בפני עצמו. לעבור אותו כדי להיכנס לספריה היה הישג בפני עצמו...

Lili Segal איזה סיפור מרגש!!! אני נמצאת בביקור בניו-יורק. והנה ביום שהחל עם הידיעה העצובה על מותו הפתאומי של מוטי קירשנבאום, אתם מחזירים אותי עם ליל במנהרת הזמן לסיפורה של המורה ריטה. ריטה טורקנובסקי הייתה המורה שלי לטבע בבית ספר החי״ל. וכשסיפרתם את סיפורה, ראיתי אותה בבירור מול עיניי, ואפילו הרחתי את הבושם שהשתמשה בו. מזכרת אחת נשארה לי משיעורי הטבע של המורה ריטה: עשבייה ובה דפים של פרחים מיובשים כשאשוב הביתה בעוד כמה ימים, אסרוק דפים נבחרים מן המחברת הזו ואעלה אותם לדף הקבוצה להנאתכם ולזכרה של המורה ריטה ז״ל.

Shlomo Katz אכן, ריטה היתה המורה לטבע האגדית. בנתה חדר טבע שבו היו מוצגים נדירים. היה לנו ידע בטבע בלתי רגיל . ידענו שמות הצמחים ובעלי החיים ואספנו אותם. בכיתתנו היו נחש שחור, צבי מים שניצודו בואדי מוסררה וחרדונים וצפרדעים. היינו מקבלים נקודות על כל מוצג שהבאנו. אני זוכר שיום אחד הביא אחד התלמידים כריש עובר המחובר לשקית החלבון שלו. מוצג שנתפש ברשת דייגים של אחד האבות. ניתוח של צפרדע היה חלק מלימודי הטבע שלנו.

לוני גולדשטיין מרגש מאוד!!!

Moti Popuol מרגש הפוסט של גדי שהיה איתי בכתה במפגש שעשה לכל הכיתה עם המורה ריטה ברמת השרון היתי נוכח אני בקשר עם גידי גם אני מרמת השרון לפני כמה שנים הוא עבר לנתניה הוא הארכיטקט שלנו

במסגרת העלאת זכרונות ביני לבין עצמי עלתה בי המחשבה על ילדה שלמדה איתנו בכיתה א וב (לא בטוח) והיתה גרה בבנין שליד עץ הדומים. שמה היה רינה סוצקובר, ביתו של סופר האידיש הנודע אברהם סוצקובר ז"ל. אני יודע שאבי העריך מאוד את הסופר הזה מה גם שבא מוילנה עיר הולדתו ותחילת חייו של אבי.והנה לאחר חיפוש מתגלה לי שהגברת היא הציירת רינה קלדרון. לפי יצירותיה מתגלה לי אמנית ברמות על. יש לה גם בת שחקנית. ניתן לראות חלק מיצירותיה דרך חיפוש בגוגל. והרי לכם עוד אחת שיש להתגאות בה שהיתה בתחילת חייה בארץ ביד אליהו.