געגועי לאחותי

חיפשתי עוד דברים שכתבתי על ילדותי.

דברים הקשורים ליד אליהו.

מצאתי עוד מ 2015 .

אחותי אתי ז"ל למדה בגיבורי ישראל.

אני למדתי בדויד בלוך.

גרנו בשיכון מפם ולכן נוצר הפיצול.

לקיטנה רשמו אותי בפרוטקציה לגיבורי ישראל כדי שנהיה ביחד.

כמה אני מתגעגע....

כשמתקרב לו חודש יולי ותחילת החופש הגדול אני מתחיל לשמוע בנבכי הזיכרון קולות של געגוע.

אני גם רוצה להריח ריחות של געגוע.

אני עוצם לרגע את העיניים ומדמיין שאני שוב בשכונה הקטנה בתל אביב יושב כל בבוקר של תחילת חמסין במרפסת הצופה לרחוב ושומע אותם את הרוכלים שעוברים בשכונה עם חמור ועגלה וקוראים בקול גדול סברס קר או תירס חם, אבטיח היום, סוכר היום אלף אלף היום וגם מישמיש, מישמיש בזול רק היום.

בין ריח משכר של אבטיח מישמיש וקליפות של סברס קר יש גם ריח של חוברות עבודה לחופש שיצאו לא מזמן מבית הדפוס והדפים והדיו המודפסת מריחים כמו ספר חדש מחנות הספרים וגם העפרון המחודד החדש שנקנה במיוחד לחופש יש לו ריח של עץ משוייף שיחלוף רק בתום החופש הגדול יחד עם הריח החדש של החוברות.

המחשבה על הריח של הסברס והתירס כך בבוקר של גיל מבוגר מחזירה אותי גם לזכרון המתוק של הקייטנה העירונית.

וכשאני כותב מתוק אני בטח שוכח שהמוח האנושי מאבד במהלך השנים הרבה רבדים של זיכרון ושהזמן שעובר הופך להיות צבעי של בתיי בארבי שצובע הכל בצבע בוורוד וגם אפסנאי שמאכסן את זכרונות הגיל הצעיר בארמונות קסומים של וולט דיסני עם אבקת קסמים וכוכבים נוצצים.

מדי קייץ היו ההורים רושמים את אתי אחותי ואותי לקייטנה העירונית.

מדי בוקר יצאנו לבית הספר ומשם הסיעו אותנו בטיוליות לקייטנה שבחוף בת ים.

שם בסוכות שנבנו לחוף הים שכנה כל קיץ ממלכת ילדים תל אביבים שבמשך שלושה שבועות של קיץ הפכו להיות מעפילים לארץ ישראל, מקימי ישוביי חומה ומגדל, משתתפי המסע מסביב לעולם בשמונים יום של פיליאס פוג ומשרתו פספרטו, ואפילו כוכבי הסיפורים של זול וורן במסע לירח או למעמקי 20 אלף מילין מתחת למים.

לא היו אז קייטנות צבי הנינגה, גם לא של גודו ומחשבים אפילו לא של תיאטרון ואומנות.

לא היו טיסות בשמי ארצנו וגם לא בריכה סושי ופרסים.

היה ים עם מדריכים שתחמו את איזור הרחצה בחבל הייתה ארוחת צהריים עם קציצות יבשות מקצת בשר והרבה לחם היו מים פושרים עם מיץ פטל ולפעמים קרטיב.

היה הרבה דמיון וכף גדול להעפיל לארץ באניה מקרטון שרוכבת על דיונות החול מעוטרות בפרחי נר הלילה, וגם להקים חומה ומגדל על אותה גבעה שרק לפני שנה הייתה לשבוע אחד פני הירח של זול וורן ואחר כך בשבוע השני הנמל של הצוללת של קפטן נמו.

וכך כשאני מקליד ונזכר וגם חושב איך הייתי גאה שיש לי אחות בקבוצה של הבוגרים שהם המפקדים של המעפילים ואיך כל בוקר יצאנו ביחד לעולם הרפתקאות של קיץ קסום ולא רצינו בכלל למלא את חוברות העבודה לחופש וגם לא להריח את ריח הדיו המודפסת וגם לא את ריח העץ של העפרון המחודד.

ואני מתגעגע, מתגעגע לשם, לעולם שהיה, ובמיוחד לאתי אחותי, שמשקיפה ממרום והייתה בוודאי שמחה לחזור איתי כך בקיץ לקיטנה ,שם בסוכות ,לחוף בת ים, היכן שהיה לכמה שבועות ,עולם קסום שנעלם כבר מזמן.

Bella Alony אני הייתי בחופשות הקיץ אחרי ג' וד' בקייטנה בתל ברוך. שנה ראשונה היה כייף. היתה מדריכה מתוקה שאני זוכרת את שמה עד היום. ולאחר שנה קבלנו מדריכה עצבנית. היתה מנוחת צהריים על מחצלות ואסור היה לקום או לדבר. רק התרוממתי והיא היתה צועקת: "תשכבי"...