יד אליהו שלי זו הליכה לגן יהודית ביום חורף בשלולית לאורך כל הרחוב.

בית ספר הגנה כיתה א עם המורה חיה הררי, ובעיקר ימי החופש הגדול

התרגשנו אחיי ואני לקראת נסיעתנו לקייטנה, הגיעה משאית גדולה והושבנו בספסלים לאורכה,

הקיטנה בחוף הים, משם חזרנו מיובשים ושרופים, בלילה מרחו אותנו עם לבן על מנת לקרר את הגוף,

הרופא פסק מכת שמש.

יותר לא נשלחנו לקייטנה,

הקמנו קייטנה בחצר הבניין בו גרנו גיבורי ישראל 46 כל ילדיי השכנים השתתפו (בעיקר הפרענקים), במשך מספר ימים חפרנו בור עמוק ורחב ריפדנו באבנים והיינו מרוצים, מילאנו במים התיישבנו מסביב צפופים כשרגליינו במים, ואז חזר אדון זכרוביץ מעבודתו בדן וסילק את כל הפרענקים והרס את הבריכה, אז בנינו בדשא אוהלים משמיכות ושיחקנו משחקי חברה , במכולת, גולות (ערסיות-ראסיות), גוגואים החלפנו בולים , ומפיות נייר, ייבשנו פרחים ואכלנו גידיאלה (תפוח עץ מסוכר) ותירס חם...

היו זמנים

אודי גלבמן כמה יפה את כותבת והזכרונות מרתקים. מצד שני אני חש שלא בנוח בשימוש במילה פרענקים.החבר הנערץ עלי בכיתה היה פרענק. דויד (היום דודו, אחיך) היה אהוב עלי במיוחד.אצל רבים מההורים זה אולי חילחל אלינו- אבל במציאות לא מצא ביטוי בשטח פשוטו כמשמעו. תשאלי את משפחת קוטאי בחצרנו כמה נאהבים הם היו.ואני יודע שכעת אני פותח זירת ויכוח....

אלה ורסנו אודי יקירי: משפחת קוטאי אהובה וזכורה ושמור לה מקום של כבוד אצלי((ולא רק בזכות החילבה הנהדרת שיוכבד היתה שולחת לנו בימיי שישי) ובכל זאת היינו נחשבים פרענקים ואף היו מכנים אותנו כך, אגב מצידי אין ולא יהיה ויכוח אני פרענקית גאה

ילדי יד אליהו האם זוכרים אתם את האיש שניגן לנו עם מסרק ועיתון?

Shlomo Katz הוא היה נעמד בכניסה , אומר משהו לתוך המסרק ונותן קטע נגינה קצר עם המסרק וקופסת פח שהיתה לו ביד ומחכה מספר שניות לראות אם יש תגובה ואם מישהו יפתח את הדלת ויתן לו נדבה. איזו דמות...

תמי לשם רואה אותו מול העיניים....

אלה ורסנו הייתה לו בעיה ביד תחילה פחדנו ממנו לאחר מכן חיכינו שיגיע...

Miri Karni גם אני זוכרת, עכשיו זה מצחיק אותי

Moshe Kron ניגן את "צאנה צאנה צאנה צאנה הבנות וראינה..."

Batya Shamai היה מגיע תמיד בין שתיים לארבע ושואל "יושנים"?