הסיפור שלפניכם אינו קשור דווקא ליד אליהו.
הוא קשור לתקופה שגדלנו בה.
מתקני האופנים של המלאכים.
בכל פעם שהמטוס שאני יושב בו ממריא אל על אני חושב על האחים רייט.
חושב איך שני מתקני אופנים גילו את הפטנט של התעופה.
העניין הזה עם תיקון אופנים ומטוס ממש לא ברור לי.
בילדות שלי ראיתי מלא מתקני אופנים שלא נעשו טייסים.
אפשר לומר שהם גם לא תרמו שום תגלית לאנושות המתפתחת וגם אף אחד לא זוכר אותם משום ספר בר מצווה של מגלים וממציאים.
האמת שבעצם פעם כשהייתי ילד כל אחד שהיו לו אופניים ידע גם לתקן אותם בדיוק כמו המתקן האמיתי שהייתה לו חנות עם כמה פיילות של מים וערמות של פנימיות חתוכות וגם טיובות צהובות שבתוכן יש דבק.
בחלל החנות עמד תדיר ריח של מים מעופשים,של גומי של פנימיות וגם של דבק.
מתקן האופניים תיקן בעיקר פאנצ'רים של מפונקים שלא ידעו או לא רצו ללכלך את הידים ולתקן בעצמם.
אצלנו בבית תיקנו את האופנים לבד.
האופנים של אבא,של נתן וגם של דוד ישראל היו חזקים כמו טנק שרמן של פעם.
הקילקול היחידי היה בעצם פאנצ'ר בגלגל,שרשרת שיצאה ממקומה או לעיתים נדירות שפיץ שנשבר.
כשקרה ושרשרת האופניים יצאה ממקומה ואי אפשר היה לדווש היה אבא משכיב את האופניים על הצד ובכמה תנועות של קוסם מיומן היה מחזיר את השרשרת למקומה,מיטיב את אחיזת מקל הכביסה במכנס,מרים את האפניים וממשיך בדרכו.
גם שפיץ הוא ידע להחליף לבד בלי עזרה של שום מתקן.
כל התיקונים הללו היו בעצם פשוטים עבורו והחווירו לעומת המומחיות שלו בתיקון פאנצ'ר בפנימית של הגלגל.
אבא היה ניגש למלאכת התיקון כפי שמנתח היה מתכונן לניתוח גדול ומסובך.
קודם כל הוא היה הופך את האופנים עם הגלגלים למעלה.
"כך אפשר לפרק את הגלגל ולבדוק היכן הפאנצ'ר" הסביר לי כששאלתי.
לאחר מכן בעזרת מפתח מיוחד מתוצרת פולניה של פעם היה מפרק את הגלגל,מניח אותו על הרצפה, מוחה אגל זיעה ומסביר שעד עכשיו זה היה החלק הקל ועכשיו מתחילה העבודה האמיתית.
במיומנות וסבלנות הוא היה מפרק את הוונטיל, ומפריד את הטייאר מהגלגל.
כשזה היה קורה הייתה הפנימית האדומה של האופניים נגלית לעיננו טפח אחרי טפח.
אבא היה אומר שהפנימית היא ה"קישקע" של האופנים.
כשהפנימית הייתה כבר בחוץ היינו ממלאים במים את פיילת האימאיל של הכביסה.
אבא היה מרכיב בחזרה את הוונטיל על הפנימית,מנפח אותה וטובל חלק אחר חלק ממנה במים.
אני חיכית לראות מתי יעלו בועות.
אבא הסביר לי שברגע שיש פאנצ'ר ובפנימית יש אויר שיוצא למים אנחנו רואים בועות.
"אם תתרכז טוב ותביט תוכל אפילו לראות מאיזה מקום בפנימית הן יוצאות".
אבא סימן לעצמו בזיכרון את מקום יציאת הבועות.
הוא הוציא את הפנימית מהמים,יבש אותה היטב ואז נטל פנימית ישנה, גזר עיגול מהגומי,החליק את שוליו בעזרת נייר זכוכית,מרח מעט דבק משפופרת צהובה,לחץ את טלאי הפנימית הישן והצמיד אותו היטב למקום הפאנצ'ר.
"עוד מעט זה יתיבש ואפשר יהא להרכיב מחדש את הגלגל" אמר כאשר סיים וניקה את שאריות הדבק מהפנימית ומידיו.
לאחר שהרכיב בחזרה את הטייאר,את הוונטיל וגם את הגלגל,הפך בחזרה את האופנים ניפח שוב את הגלגל ולקח אותי על הרמה למסע ניצחון מסביב לשכונה.
לפעמים במסע ניצחון כזה הפלגנו עד לשכונה שמעבר לוואדי.
כשזה קרה היינו עוצרים אצל יאנוש מתקן האופניים.
יאנוש היה אומר לאבא בחיוך שבגללו אין לא פרנסה.
"אם כולם יתקנו לבד את הפאנצ'ר לא ישארו לי קלינטים" אמר ובאותה נשימה הציע גם כוס תה.
לי הוא היה צובט בלחי ומספר איך שכשהייתי שמנדריק קטן הוא היה מנגב לי את התחת.
"עכשיו אתה כבר לא צריך אותי" אמר בחיוך קצת עצוב.
"עכשיו כשאתה שמנדריק גדול אתה כבר מנגב לבד".
פעם שאלתי את אבא למה אין ליאנוש אישה וילדים?
אבא אמר שאני עוד קטן מלהבין וגם שזה סיפור קצת עצוב שלא כדאי לדעת אותו.
כשאבא נפטר יאנוש בא לשבעה.
הוא חיבק אותי בחיבוק שהריח מפנימית ודבק.
"אתה ממש שמנדריק גדול" חייך עם דימעה בעיניו וצבט לי בלחי.
"אתה עוד מתקן אופנים"? שאלתי.
אז נשאר לי רק לתקן אופנים".
רציתי לבקש ממנו להסביר אבל בדיוק נכנסו מכרים ויאנוש ניגש לדבר איתם.
כמה ימים אחרי זה עברתי על יד החנות.
משום מה לא חזרתי לשם גם לא חיפשתי אותו.
הוא נעלם כמו אחרים שנעלמו עם השנים.
לעיתים רחוקות אני חושב גם עליו.
במיוחד כאשר אני יושב במטוסים.
חושב שאם האחים רייט פוגשים אותו שם במקום שגרים הנעלמים, הם בטח נותנים לו להיות טייס.
יחד איתו הם טסים וגם מתקנים את האופנים של המלאכים.
ד"ר אריה יגודה 14 יוני 2019.
Moshe Lederman איזה יופי! זה כמו היוטיוב של פעם, אפשר ממש לתקן פאנצ'ר על פי ההנחיות המדוייקות (למרות שלדעתי החסרת פרט קטנטן: אחרי שמורחים את הדבק על הפנימית והפאץ' מחכים כמה דקות ובינתיים נושפים...), והקשר בין אופנים לתעופה והאחים רייט ויאנוש פשוט מקסים... נשארתי סקרן ומתוסכל שאני לא יודע מהו סודו של יאנוש...
Yosi Harel היטבת לתאר. עד היום יש לי שתי כפות מרק עם ידיות עקומות... והמבין יבין...
עדנה יורמן מרתק! מזכיר נשכחות בדיוק ובפירוט!כתיבה משובחת !!! מרגש!!!!!
Kobi Meyrom אופנים של פעם הייתי מתקן אצל מתקן האופנים שלי גשר ראש פינה ז''ל הינו הולכים לקריה מדי שנה להנפיק מספר (רישיון) מתכת מי מאחורי המושב ומי בשפיצים של אחד הגלגלים היום לדעתי מחייב רישיון דומה ליורשים החשמליים
Tami Chen סיפורי אופנים אכן זהו סיפורה של תקופה. לבן הזוג שלי יש סיפורים דומים בענין תרבות הטיפול באופנים למרות שגדל בקיבוץ ובקצה השני של הארץ. לי לא היו אופנים ולמדתי לרכב רק אחרי שילד מהכיתה שלי שרצה בקרבתי היה רץ אחרי ומחזיק את הסבל עד שמצאתי את שיווי המשקל בעצמי ואז עזבתי אותו לאנחות... אבא שלי היה נוסע לעבודה בשני אוטובוסים לפחות אבל היה לנו שכן שרכב על אופניו למקום עבודתו ותמיד היה אטב כביסה מחזיק את מכנסיו שלא יסתבך בשרשרת. לילדים שלו שבתאי ומני היו אופנים (אולי של אביהם איני זוכרת). שבתאי בן הגיל שלי ומני שהיה צעיר ממני במספר שנים היה רוכב על האופנים וכיוון שעדיין היה קטן קומה דיווש במיומנות רבה כאשר רגל אחת מתחת לרמה... תודה לך אריה על היכולת שלך להביא לנו את רוח התקופה של ילדותנו ושל הארץ הזאת גם דרך אומנות תיקון האופנים.
Kobi Meyrom אוסיף ואספר זאת: למדת הרכיבה עשיתי על אופני שכני אריה עמידרור האבא של יעקב. רק לבר מצווה אבי רכש לי אופני I.c.m תוצרת קיבוץ צרעה, עד היום אני מדווש בקיבוצי כי בשבילים זה הכי נוח
Itsik Cohen מישהוא מכיר את המושג מתחת לרמה... לאחי הגדול ורק לו. קנו אופניים והוא היה נותן לי לעשות סיבוב מתחת לרמה אני מדבר פה עם עשירים לכל אחד קנו אופניים
Shelly Davidov לרוב חברי לא קנו .בתחילה השתמשנו אם אופנים של מי מהמשפחה ואח''כ עבדנו חילקנו קרח מכרנו נירות עיתון וחסכנו ולבסוף אחרי שחסכנו בבר מצווה בד''כ השלימו
Itsik Cohen זהו לא היה לי שכל לחסוך...דוקא הייתי ילד חרוץ, גומר שיעורי בית רץ לוואדי קוטף סברס לתוך דלי הולך לבית חרושת של הקרח קונה שליש בלוק מפזר לתוך הפיילה שאבוה- זכי הבעל בית של הקרח שמר לי אותה מאחורי הדלת. שם חבר שימכור לי את הסברס למה... אבא שלי תפס אותי פעם מוכר סברס פירק לי את העצמות.. שהשכנים לא יגידו שאין לו כסף חחח