את גוליבר ואשתו הכרתי כאשר הייתי בכיתה ג. אמא אמרה לי שאני כבר גדול ויכול ללכת לבד לבית הספר. בשל מחסור בכיתות למדו הילדים הקטנים בשעות אחר הצוהריים. משמרת שניה קראו לזה המבוגרים. כל הילדים הקטנים נהגו להתאסף בתחילתה של שדירת האורנים ומשם ללכת בשתי חבורות נפרדות אחת של בנים והשניה של בנות.
הבנות הלכו בקבוצה מאורגנת ודיברו בלחש מגלות כל מני סודות כמוסים. פעם אחת כשהתקרבתי אליהן כדי לבקש מעירית שתחזיר לי מחק ריחני שהשאלתי לה יום קודם שמעתי שהן מדברות על בגדים של בובות ברגע שראו שאני שומע את השיחה השתתקו עירית החזירה לי את המחק והשיחה התחדשה רק כאשר התרחקתי והן היו בטוחות שאיני שומע דבר.לבנים היו עניינים אחרים כמו להתחרות בטיפוס על עץ האזדרכת שממול בית הספר לחפש קינים של דרורים בין ענפי האורנים ולהשוויץ בעטיפות המסטיק החדשות שעליהם מודפסות תמונות של שחקני כדורגל.
פעם אחת יצאתי מאוחר מהבית קבוצת הילדים כבר עזבה את מקום המפגש בתחילה תכננתי לרוץ ולנסות להדביק אותם אולם לאחר מספר צעדי ריצה חשבתי שעדיף יהיה לצאת מהחורשה וללכת במהירות בדרך קיצור בין חצרות של בתים חד קומתיים אשר גבלו בחורשה.
אלי הבן של השכנים מקומה עליונה שהיה גדול ממני בשנתיים לימד אותי את הדרך פעם בתחילת הקיץ של כיתה ג. בוא אמר לי יום אחד נלך לפלח אסקדיניות מהעצים שצומחים בחצרות הבתים שליד בית הספר. נכנסנו בשקט לחצרות בחרנו את הפרות היפים ביותר קטפנו ודחסנו לכיסים וגם לפה. בעודנו שקועים במלאכה נשמעו מאחת החצרות הסמוכות צעקות גנבים גנבים אני כבר קוראת למשטרה. אלי ואני פתחנו במנוסה והשארנו מאחורינו על האדמה אסקדיניות בשלות שנקטפו זה עתה.
היה לנו מזל אמר לי אלי כאשר הגענו מתנשפים הביתה מזל שהיא לא תפסה אותנו אישתו של גוליבר. איזה גוליבר שאלתי בעלה של זאת שצעקה ענה לי אלי ראית אותו שאל. לא .עניתי אני בכלל לא מכיר את האנשים בבתים האלה אמא לא מרשה לי לעבור משם לבד.בטח שראית אותו אמר אלי זה האיש הכי גבוה וחזק שראית בחיים שלך מוקדם בבוקר בדרך לעבודה הוא עובר רכוב על האופניים שלו בשכונה אבא שלי אומר שהוא עובד בבניין.פעם כשבנו את השכונה החדשה שעל ידנו הוא ראה אותו עומד על פיגום בקומה השלישית ומושך לבדו למעלה בחבל דליים מלאים בבטון.
באתו ערב ביקשתי מאבא שיעיר אותי מוקדם כאשר הוא יוצא לעבודה.מה קרה שאל אבא מה פתאום אתה רוצה לקום מוקדם אמא אומרת לי שבכל בוקר יש סיפור שלם להוציא אותך מהמיטה.
המורה אמרה לנו לראות את הזריחה שיקרתי אם כך אמר אבא תגמור מהר לאכול תתרחץ ותלך לישון עכשיו.כל אותו לילה חלמתי שגוליבר מארץ ליליפוט מרים אותי מהרצפה בשתי אצבעות ושם אותי בתוך הכיס שלו בדיוק כמו ששמתי אני את האסקדיניות שגנבתי מהעצים.
קום אתה תפסיד את הזריחה שמעתי את קולו של אבא והרגשתי איך ידו מטלטלת בעדינות את כתפי.קמתי מהמיטה וניגשתי לחלון שמעתי את אמא שופתת את הקומקום במטבח ואת אבא מסביר לה מדוע כל כך חשוב שהילד יראה את הזריחה.
פתחתי את התריס עד החצי הרחוב היה כמעט ריק קרניים ראשונות של שמש בוקר קיצית הסתננו מבעד לצמרות הברושים שממול לבית והאירו באלומות אור של תחילת קיץ את הרחוב והדשא שממול הבית.מכיוון השכונה החדשה הופיע החלבן רכוב על תלת אופן מדווש בעצלתיים עוצר מול כל כניסה ויורד כשבידו מנשא ממתכת ובו סדורים בקבוקי חלב מלאים כמו חיילים במסדר בוקר צבאי.
הוצאתי את ראשי מהחלון כדי להיטיב לראות ברחוב כבר הייתה תנועה של ממש אנשים בדרכם לעבודה צועדים ברגל או רוכבים על אופניים מקצתם אוחזים בתיקים אחרים תרמיל צבאי ישן מונח ברישול על כתף אחת ופתאום מכיוון מזרח כמו דמות היוצאת מאגדות ילדים ורוכבת על קרני שמש של בוקר הגיח גוליבר רכוב על אופניו נדמה היה באותו רגע שהוא ממלא את הרחוב כולו וכל יתר האנשים הממהרים לעבודת יומם נראים לעומתו כגמדים בארץ ליליפוט.בכמה תנועות פדלים הוא חלף על פני כולם ונעלם במורד הרחוב .
נכנסתי להול וראיתי את אבא מסיים בעמידה את כוס הקפה ראיתי את גוליבר אמרתי איזה גוליבר שאל אותי אבא מה פתאום גוליבר מה אתה מדמיין דמיונות חזור למיטה תישן עוד קצת ובבית הספר אל תספר שטויות אין לי זמן אני כמעט מאחר לעבודה.אבא הניח את כוס הקפה בכיור ויצא לעבודה אני נכנסתי למיטה וחשבתי שגוליבר באמת נראה נורא מפחיד.
בארוחת הערב שאלתי את ההורים על גוליבר שוב אתה מתחיל עם דמיונות אמר אבא בכעס.עזוב את הילד קטעה אותו אמא תן לו לדבר אולי כך הוא יכניס משהוא לפה אני לא מבינה איך הוא חי בלי אוכל בסוף הוא לא יגדל כמו שצריך.מי זה גוליבר שאל אבא ושם לי על הצלחת פרוסת לחם קימל עבה מרוחה בחמאה.האיש הגדול הזה שגר בבתים עם החצרות בשכונה שליד החורשה עניתי.אה ההוא ענה אבא הביט באמא וקרץ.נו אז אתה מכיר אותו בוודאי ענה אבא בחיוך קודם תגמור את הפרוסה ואחר כך אספר לך.אז בלי הקשה של הלחם אמרתי בקול מלא טרוניה.אבא הסיר את הקשה של הלחם ואני התחלתי לועס את הפרוסה.גוליבר החל אבא לספר נולד שם בגולה כאשר הוא היה קטן לא רצה לאכול ההורים שלו דאגו מאד שהילד לא יגדל ויהיה חלש.יום אחד בדרך לחדר תפסו אותו ילדים שקוצים והרביצו לו.והוא מפני שהיה כל כך חלש מחוסר אוכל לא יכול היה להחזיר להם.
באותו יום הוא נשבע שהוא יתחיל לאכול כל כך הרבה עד שיתחזק ויגדל ושום שייגעץ לא יוכל יותר להרביץ לו.אז הוא התחיל לאכול וכל כך גדל שאפילו הצליח לנצח את הגרמנים.וכאשר הגיע לארץ הוא נהיה פועל בנין ציוני והופך את השממה לארץ פורחת.
אבא סיים לספר ואני סיימתי את הפרוסה ידעתי שהוא מבלף אבל לא היה לי איכפת מפני שסוף סוף שמעתי סיפור שקשור לגרמנים בלי שאף אחד מת בסוף.
עברתי בריצה חצר אחר חצר מקווה להגיע בזמן לבית הספר ולא לעמוד בפינה בשל אחור נוסף .במחצית הדרך חסמה את דרכי אישה אוחזת סל בידה גיגית פלסטיק ובתוכה כבסים רטובים ומקלות כביסה. אישתו של גוליבר חשבתי בבהלה צריך להימלט.שוב פעם באת לגנוב שאלה בקול מאיים תוך שהיא נעמדת עם הגיגית לרוחב השביל ולא מאפשרת לי לעבור.מה פתאום לגנוב אמרתי אני ממהר לבית הספר.אז מה יש לך לחפש בחצר המשיכה לשאול ולא זזה ממקומה דרך קיצור עניתי תני לי לעבור יעמידו אותי בפינה אם אאחר הוספתי והרגשתי איך דמעות מתחילות לזלוג מעיני.נו פה אמרה אל תבכה בנים לא בוכים בוא הוסיפה בחיוך טוב הניחה את גיגית הפלסטיק עם הכבסים הרטובים על ריצפת השביל ומשכה אותי ביד אל תוך הבית.עמדתי במטבח קטן ואפלולי ומחיתי את הדמעות שוב יעמידו אותי בפינה אמרתי מה אמרת שאלה אמרתי שאני מאחר ושוב המורה תעמיד אותי בפינה לא נורא אמרה האישה לא יקרה לך שום דבר גם כשאני הייתי ילדה בפולניה איחרתי הרבה לבית הספר ומזה לא קרה לי כלום.חכמה גדולה אמרתי לה זה היה מזמן את בטח שכחת איך זה לעמוד בפינה כאשר כל הילדים לועגים לך וקוראים לך עצלן.שום דבר לא שכחתי ענתה ליטפה לי את הראש ונתנה לי חתיכת שוקולד שהוציאה ממגירה אף פעם אל תשים לב למה שאומרים אנשים אחרים הם אף פעם לא יודעים את האמת הוסיפה בקול נוגה.ועכשיו רוץ לבית הספר ובקיץ כאשר מבשילות האסקדיניות בוא תקטוף מהעץ שלנו כמה שאתה רוצה כך לא תצטרך לגנוב.
כאשר עמדתי בפינה באותו בוקר לא שמעתי את הילדים לועגים בפינה השניה עמדה יחד איתי בעונש ילדה בגילי עם שמלת פלנל משובצת בדיוק כמו שקיבלנו בחבילות מחוץ לארץ הייתה לה צמה שחורה קשורה בסרט וורוד וכשהיא חייכה אלי יכולתי להישבע שזו אישתו של גוליבר כאשר הייתה עוד ילדה.
כאשר הגיע הקיץ נסע אלי הבן של השכנים לדודים בקיבוץ לבלות את החופש הגדול.בחצרות הבשילו עצי הפרי בהעדרו של אלי לא העזתי לצאת לבדי לקטיף.המשיכה לפרי האסור הייתה כל כך גדולה שיום אחד מצאתי עצמי מקיש על דלת ביתו של גוליבר.רק שהוא יהיה בעבודה התפללתי בלחש.אישתו פתחה את הדלת חיכיתי לך אמרה יש המון פרי על העץ ואני לא מגיעה לענפים הגבוהים ביקשתי כמה פעמים מבעלי אבל הוא חוזר בחושך והולך לישון.
אישתו של גוליבר הוציאה סולם השעינה אותו על העץ אני עליתי וקטפתי סל שלם של אסקדיניות.כאשר יצאתי מהבית אוחז בידי שקית מלאה בפרי בשל קראה לעברי תבוא שוב יש גם עץ מלא בשזיפי סנטה רוזה שמחכה לך.
בשכונה חילקתי את האסקדיניות בין הילדים וסיפרתי להם שגנבתי אותם מאחת החצרות של השכונה השניה.כשסיימנו לאכול אמר בניומין שעכשיו מגיע לי התואר מלך הגנבים והבנדיטים ובתור שכזה אף אחד לא יעיז יותר לצחוק עלי כאשר מעמידים אותי בפינה בגלל האיחורים.
לאחר מספר ימים עזרתי לאישתו של גוליבר לקטוף שזיפי סנטה רוזה.בשכונה הייתה ממש חגיגה שוב הוכתרתי למלך הגנבים והבנדיטים וחוץ משני ילדים שלמחרת היה להם שלשול מאכילה מופרזת של שזיפים כלם היו מבסוטים.
לאחר אותו קיץ נהגתי להיכנס לפעמים לומר שלום לאשתו של גוליבר תמיד כיבדה אותי בשוקולד ותמיד הזכירה לי לבוא בקיץ לקטוף פרות.פעם אחת אפילו פגשתי את גוליבר הוא בא מוקדם מהעבודה אמרה אישתו יש לו תור לרופא בקופת חולים.גוליבר שאל אותי אם אני הילד שעוזר לאישתו לקטוף את הפרות מהעצים השבתי בחיוב אתה ילד טוב אמר אני יודע מי ההורים שלך המשיך הם גרים שם בשכונה השניה לפעמים אני רואה את אבא שלך בדרך לעבודה.יש להם מזל שיש להם אותך הוסיף.
יום אחד בדרך לבית הספר ראינו את גוליבר ואישתו עומדים בכניסה לחורשה אנחנו נבנה כאן קיוסק אמרה אישתו.בחודשים הבאים ראינו יום יום איך מתקדמת בניית הקיוסק גוליבר ישב מתחת לאחד העצים ופיקח על הבניה.למה הוא לא בונה לבד שאלתי את אישתו יום אחד כאשר פגשתי אותה בדרך חזרה מבית הספר.הוא לא יכול יותר לעבוד בבניין ענתה הוא חולה ובגלל זה אישרו לנו מהעריה לבנות קיוסק.מה יש לו שאלתי פרקינסון ענתה מה זה שאלתי זו מין מחלה שרועדים בהתחלה בידיים אחר כך גם ברגליים ובסוף אי אפשר ללכת ענתה בעצב.אין לזה תרופה המשכתי לשאול לא ענתה הרופאים אומרים שאין מה לעשות גם הכדורים שהם נותנים לא כל כך עוזרים.
בארוחת הצהריים סיפרתי לאמא על גוליבר ואישתו ועל הקיוסק.אמא אמרה שהוא באמת מסכן ושזה טוב שיהיה קיוסק בסביבה. היא גם מסכנה אמרה אמא את מכירה אותה שאלתי לא ענתה אמא אבל החברה שלי גב סרוצקר שגרה לא רחוק מהם סיפרה לי פעם שהיא הכירה את אישתו באוניה בדרך לארץ אנשים סיפרו עליה כל מני דברים לא יפים שהיא עשתה בזמן המלחמה אבל אנחנו לא מאמינות שזה נכון.
מה קרה לה במלחמה שאלתי כלום ענתה אמא זה לא בשבילך תגמור את הקציצה ותלך להכין שיעורים.
את הקיוסק בנו במהירות וכשסיימו תלו מעל הדלפק שלט עם ציורים של עיתון ארטיק סנדוויץ בקבוק שתייה וסיגריות.
בדרך חזרה מבית הספר עצרנו בקיוסק לקנות ארטיק או מסטיק עגול שהוציאו מצנצנת זכוכית.הילדים הגדולים קנו לפעמים סיגריות ולפועלים מהמוסכים ובתי המלאכה שנבנו בסביבה הכינה אישתו של גוליבר פיתות ממולאות בחביתה ונקניק וגם בחומוס מקופסא.
בדרך כלל גוליבר ישב על כיסא מתחת לעץ ואישתו שירתה את הלקוחות לעיתים רחוקות גם הוא עזר וכשהוציא ארטיק מהמקרר או מסטיק מהצנצנת רעדו לו הידיים כל כך חזק עד שכמעט הפיל לרצפה.
היו ילדים שצחקו ממנו ועשו חיקויים של הרעידות שלו או שהלכו לראות איך הוא משתין בין העצים ואחר כך היו עושים מזה הצגה שלמה.
עם השנים שחלפו גוליבר הפך נמוך כמעט ולא ראינו אותו עומד.תמיד ישב מתחת לעץ או בפינה של הקיוסק הוא רק הביט קדימה לא דיבר ורק ניסה להסתיר את הידיים הרועדות.בערב לאחר שסגרה את הקיוסק נתנה לו אשתו יד וכך בצעדים דומים לקפיצות עזרה לו להגיע הביתה.
בתקופת השרות הצבאי כמעט ולא ראיתי את גוליבר לפעמים בימי שישי עברתי לקנות סיגריות ולהגיד שלום.אישתו תמיד שמחה לקראתי וכששאלתי מה שלומו ענתה שברוך השם לא יותר גרוע יש תרופות חדשות ועם הכיסא גלגלים כבר יותר קל להגיע לקיוסק.
ממש לפני השחרור מהצבא הוצבתי בבסיס קרוב לבית. נהגתי לצאת מהבסיס בשעות אחר הצוהריים ולהגיע בטרמפים הביתה.פעם אחת עצר הנהג לא רחוק מהקיוסק כשיצאתי ראיתי את אישתו של גוליבר דוחפת את כיסא הגלגלים במעלה הרחוב ניגשתי והצעתי לה עזרה גוליבר היה כבד מאד בקושי הצלחתי לדחוף את כיסא הגלגלים עד הבית.איך את עושה את זה שאלתי אותה יש לי ברירה ענתה כאשר עזרתי לה להרים את גוליבר ולהושיב אותו על הספה שבסלון מי יעזור לי אין לנו אף אחד בעולם.מאותו יום השתדלתי להגיע מהבסיס בשעת סגירת הקיוסק ולעזור לדחוף את כיסא הגלגלים עד לבית.
ערב אחד לאחר שהורדנו ביחד את גוליבר מכיסא הגלגלים והשכבנו אותו על הספה ביקשה ממני אישתו להישאר עוד קצת ולשתות איתה כוס תה.אני ממהר אמרתי החברה שלי מחכה.תן לה קצת לחכות אמרה בחיוך שום דבר לא יברח לך, תשתה תה תאכל עוגה ויהיה לך יותר כוח להתנשק.
אני מקנאת בך אמרה כאשר לגמנו מהתה כל החיים לפניך.גם אני הייתי פעם בגילך עם חיים שלמים לפניי עד שיום אחד זה נגמר ובמקום חיים ותוכניות בא אלי הגהינום.
איזה גיהינום שאלתי. המלחמה ענתה ולגמה מהתה לפני המלחמה גרנו בלובלין אבא שלי היה סוחר עשיר גדלתי נערה מפונקת עם בגדים יפים ושיעורי נגינה בפסנתר כאשר הנאצים נכנסו ללובלין ברחנו להסתתר בכפר.לפני המלחמה אמא העסיקה מנקה ומבשלת שבאה יום יום מאחד הכפרים בסביבה כאשר הבין אבא שלי שמגרשים את היהודים למחנות הוא הציע למבשלת הרבה כסף כדי שתחביא אותנו בביתה בכפר. הייתה לה שם חצר גדולה ובה מחסן במחסן סידרו לנו בני משפחתה חדר שינה ודאגו לנו לאוכל. לשירותים יצאנו רק בלילות.
לילה אחד הגיעו הגרמנים מישהו בכפר כנראה הלשין אני בדיוק יצאתי החוצה לשירותים שהיו בחצר.שם הגרמנים לא חיפשו. אחרי שהם עזבו ברחתי לשדות וליערות.לאחר המלחמה חיפשתי את ההורים אנשים סיפרו לי שהם מתו במיידנק את בני המשפחה הוציאו הגרמנים להורג בירייה ואת המבשלת תלו על עץ במרכז הכפר והכריחו את יתר התושבים לירוק על הגופה ולצעוק זונה של יהודים.
ומה קרה לך אחר כך שאלתי ברחתי ברגל דרך יערות ענתה עד שהגעתי לפנות בוקר לאיזה בית עם אורווה נכנסתי לאורווה וישנתי שם.בבוקר גילה אותי בעל הבית אמרתי לו את שמי וסיפרתי לו את הסיפור הוא חייך ואמר שהוא הכיר את אבא שלי ושאני יכולה להישאר.הוא הביא לי אוכל ושתייה וכל הזמן הביט בי איך אני אוכלת.פתאום הוא קם תפס אותי סתם לי את הפה הוריד לי את הבגדים ואנס אותי.כשסיים לקח חבל וקשר אותי ליד הסוס היחידי שהיה באורווה.עכשיו את הזונה שלי אמר אם את רוצה לחיות תצטרכי לפתוח את הרגליים כל פעם שאני מגיע.ככה עברתי את המלחמה שם באורווה. כל יום הוא היה אונס אותי וכשהיה שיכור גם היה מכה אותי עד שירד לי דם.אישתו הייתה מתגנבת לפעמים מביאה לי עוד אוכל ושתייה ומנגבת לי את הפצעים של המכות במטלית רטובה.היא נהגה לבכות ולבקש סליחה.בכל פעם היא אמרה לי שעכשיו שאני פה יותר טוב לה. ושהיא חושבת שהבתולה הקדושה שלחה אותי כדי שאחטוף את המכות במקומה.
פעם המשיכה לספר בקול יבש אפילו נכנסתי ממנו להריון הוא נתן לי כאלה מכות חזקות שהתינוק מת לי בבטן וכשהוא יצא דיממתי כל כך חזק שכמעת מתתי.כשהמלחמה נגמרה הוא שיחרר אותי הייתי כל כך רזה ופצועה שאפילו הוא כבר לא רצה לאנוס אותי.
ימים הלכתי ביערות עד שהגעתי ללובלין ופגשתי כמה יהודים שלקחו אותי לשליחים של הסוכנות משם למחנה החלמה של הגויינט ומשם לארץ.
במחנה סיפרתי לאישה אחת כל מה שעבר עלי.למחרת כבר כלם קראו לי זונה של פולנים.וזה נשאר השם שלי עד היום.
אישתו של גוליבר הניחה את כוס התה קמה ממקומה וכיסתה את גוליבר שנרדם על הספה.אותו אמרה הכרתי בארץ הוא היה חייל בצבא של גנרל אנדרס גיבור אמיתי שנינו היינו בודדים בלי משפחה בחתונה שלנו היו מעט אנשים רק כמה חברים שלו מהגדוד. היתר אמרו לו שזו בושה שהוא מתחתן עם זונה של פולנים .סיפרתי לו על מה שקרה לי במלחמה הוא אמר שהוא חשב שהוא גיבור שנלחם בגרמנים אבל אחרי שפגש אותי הבין שאני הגיבורה האמיתית שבעצם שנינו לא היינו מה שקוראת כאן הממשלה צאן לטבח .הוא נלחם ברובה ואני בשדיים ובמה שאלוהים נתן לי בין הרגליים רק בזכות זה אנחנו חיים רק בזכות זה לא יוכלו לעולם לקרוא לנו ככה.
הבטתי בה והרגשתי למטה בבטן מן הרגשה מעיקה כמו פעם שראיתי את אבא בוכה באזכרה של בני העיר שלו וממלמל כולם הלכו ככה כולם נשרפו ואף אחד לא נשאר.
כל כך רצינו ילדים אמרה ודמעות הופיעו בעיניה אבל לא יכולתי ללדת כנראה בגלל מה שעשה לי הפולני המנוול.
היום במקום בעל יש לי תינוק המשיכה והדמעות המשיכו לזלוג אפילו קקי הוא עושה בחיתול.
קמתי ממקומי אני צריך ללכת אמרתי.כן אמרה אישתו של גוליבר לך תחבק אותה חזק את החברה שלך ותזהר שלא תכניס אותה חס וחלילה להריון.
אחרי הצבא נסעתי לחול חזרתי לאחר שמונה שנים.בקיוסק עמדו אנשים אחרים.אמא סיפרה לי שגוליבר ואישתו נפטרו אחד אחרי השני ובקיוסק מוכרים היום פלאפל ושווארמה.
אתה שומע לחשה לי כאילו חושפת איזה סוד נורא כמה שנים לאחר שהם מהקיוסק נפטרו סיפרה לי החברה שלי גב סרוצקר שיום אחד הגיע בחור מאמריקה ואמר שהוא מחפש אותם.הוא סיפר שהוא ממוצא פולני ומחפש אישה שסבא וסבתא שלו מפולניה החביאו באורווה בזמן המלחמה.
הוא אמר שסבא שלו סיפר לו לפני מותו שהציל מהגרמנים בחורה יהודיה מלובלין ואפילו זכר את השם בעזרת ארכיון הסוכנות הוא איתר את השם המלא והסיפור השגרירות בוושינגטון עזרה לו למצוא את הכתובת.
כשגב סרוצקר המשיכה אמא שאלה אותו למה הוא רצה לפגוש אותה אמר לה שהוא עושה דוקטורט בהיסטוריה על הפולנים שהצילו יהודים במלחמה והוא חושב שמגיע לסבא שלו התואר של חסיד אומות עולם וכדי לקבלו הוא צריך את עדות הניצולה.
טוב שהיא נפטרה לפני שהוא בא אמרתי לאמא בעצב.כן אמרה אמא היו לה חיים קשים אני יודעת הכל המשיכה פעם אחת ממש לפני שנפטרה היא באה לשאול עליך וסיפרה לי איך עזרת לה עם בעלה.נורא התרגשתי לא ידעתי מכלום אף פעם לא סיפרת.הזמנתי אותה לתה.ואז היא סיפרה לי הכל.האמת ידעתי כבר מקודם שאנשים מדברים עליה לא יפה אחרי ששמעתי את הסיפור בכינו ביחד.בלוויה שלה היינו רק אני וגברת סרוצקר ועוד אנשים שאסף החזן בבית הקברות כדי שיהיה מניין.כל שנה ביארצייט של אבא אני הולכת לקבר שלה ושמה אבן על המציבה.
את הפולני המנוול גירשנו מהשכונה אפילו שגברת סרוצקר ירקה לו על הנעליים ואמרה לו חולירע הוא חזר עוד פעם פגשתי אותו ליד המכולת ניגשתי אליו סיפרתי לו מה באמת עשה סבא שלו ולמה מאותו יום קראו לה האנשים זונה של פולנים.
כל הזכויות שמורות לד"ר אריה יגודה.
Bella Alony הכרתי כמובן את הזוג אך לא ידעתי את קורותיהם במלחמה. טרגי.
Arie Yagoda הסיפור מורכב מכמה דמויות. הזוג הזה מהווה רק חלק מן הסיפור. הוא למעשה פלטפורמה שנושאת סיפורם של אחרים
תמי לשם סיפור מרתק !
Noked Amos אי אפשר להפסיק להתרגש. אחד הסיפורים המיוחדים ביותר מספורי השכונה. עפרה נוקד
Moshe Lederman ואווו איזה סיפור... מי אמר שגברים משנות החמישים לא מבטאים רגשות? קשה שלא לנגב דמעה...