חזקוני מפרש לנו מיהו "איש יודע ציד" ואומר: "אומנותו ברמאות, שאין צידת חיה ועוף ללא רמיה" (ראב"ע), הרי אף אחד לא רוצה לקפד את חייו, גם לו בהמות, ולכן כדי שנוכל לצוד אותם עלינו לרמות אותם, עלינו להיות רמאים, האם אנחנו רוצים שמידה זו תדבק בנו ?
מי שאוהב לאכול בשר יכול לטעון בצדק שישנם פסוקים רבים בתורה שמדברים בפרוש על אכילת בשר בהיתר ואולי אף כציווי. מאידך גיסא, הכלי יקר משיב להם ואומר שאכילת הבשר שהתורה מתארת היא לא האכילה שמתרחשת היום. לאכול בשר פעם היה משהו מיוחד ולא שגרתי, יומיומי, תעשייתי. ואלה דבריו:
הכלי יקר מפרש את הפסוק "וצודה לי צידה" (בראשית כז' ג'): "מה ראה יצחק על ככה לבקש דבר הניצוד וכי לא היה לו בעדרו גדי עזים שטעמו כטעם הצבי, עד שהוצרך לשלוח את בנו במקום גדודי חיות. והקרוב אלי לומר בזה שהוא על דרך אמרו רבותינו ז"ל (חולין פד.) אשר יצוד ציד חיה או עוף. למדך תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר כי אם בהזמנה זאת, וטעמו של דבר שלא יהא האדם מורגל באכילת בשר כמ"ש (דברים יב' כ'-כב') בכל אות נפשך תאכל בשר, אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל כן תאכלנו, ורצה בזה שתאכל סתם בשר באקראי לא אכילת קבע כמו הצבי והאיל שאין נמצאים בבית כי חיות הנה, ועיקר מדורם אינם עם האדם כי אם במדברות ויערות, על כן אין אוכלים מהם כ"א מעט כי לאו בכל יומא מתרחיש ניסא להנצל מגדודי חיות בשעת הצידה, על כן מסתמא אין האדם אוכל מהם כי אם לפרקים כך לא תרגיל את עצמך לאכול סתם בשר, לפי שהוא מוליד אכזריות ותכונות רעות בגוף האדם כי כל העופות הדורסים אוכלים בשר, וכן האריה דורס ואוכל, לכך נאמר לעתיד (ישעיה יא.ז) ואריה כבקר יאכל תבן. כי יהיה שלום בעולם בין כל הבעלי חיים. ע"כ אמר יצחק וצודה לי צידה, כי לא רצה לאכול בשר כי אם בהזמנה זו.", עד כאן הכלי יקר.
ואם כך כתב הכלי יקר לפני כ400 שנה, הרי שבימינו, אכילת הבשר נעשתה אפילו יותר יומיומית ותעשייתית. עוד יותר התרחקנו מדרך המקרא, בה אכילת בשר היא רק בהיזדמנויות מיוחדות. אנו מזמינים את מי שאוכל בשר לחשוב על אכילתו כהזדמנות של "פעם ב" כמו יצחק אבינו ע"ה ולא כמעשה של יום יום.