פרשתנו עוסקת בנגעים שונים הבאים על האדם בביתו, בגדיו וגופו. חז"ל ראו בנגעים אלו עונש ואזהרה לאדם על חטאים מוסריים:
"אמר ר' יונתן: על שבעה דברים נגעים באין: על לשון הרע , ועל שפיכות דמים, ועל שבועת שווא, ועל גילוי עריות, ועל גסות הרוח, ועל הגזל, ועל צרות העין. על לשון הרע, דכתיב (תהלים קא ה): "מלשני בסתר רעהו אותו אצמית": על שפיכות דמים, דכתיב (שמואל ב ג, כט) : "ואל יכרת מבית יואב זב ומצורע": ועל שבועת שווא, דכתיב (מלכים ב ה, כט): "ויאמר נעמן הואל קח ככרים...", וכתיב (שם שם, כז): "וצרעת נעמן תדבק בך": ועל גילוי עריות, דכתיב ( בראשית יב,יז): "וינגע ה' את בית פרעה נגעים....": ועל גסות הרוח, דכתיב (דברי הימים ב כז, טז, יח): "ובחזקתו גבה לבו עד להשחית וימעל בה' אלהיו... והצרעת זרחה במצחו": ועל הגזל, דכתיב (ויקרא יד, לו¨"וצוה הכהן ופנו את הבית", תנא: הוא כונס ממון שאינו שלא, יבוא הכוהן ויפזר ממונו: ועל צרות העין, דכתיב ( שם ששם, לה): "ובא אשר לו הבית".. מי שמיוחד ביתו לו." (ערכין טז, ע"א).
וראה גם כלי יקר על ויקרא יד' ד'.
בימנו אין נגעים, אך המסר האתי של חז"ל עודנו תקף.
כולנו משתדלים לעבוד על המידות הללו ולצערנו יש עדיין גזל רב בימנו. חלק מהגזל בחברה שלנו הוא כלפי בע"ח למשל העגל נלקח מאמו הפרה בהייתו בין מספר ימים, אנו גוזלים את האם מבנה העגל, גוזלים מבעלי החיים את בריאותם (תנאי המחיה המזעזעים שברפתות ובלולים, וההורמונים שמוזרקים להם), אנו גוזלים מבעלי החיים את מרחב המחיה הטבעי שלהם, גוזלים מהם פעמים רבות את חייהם (אפרוחים זכרים מושלכים לפח הזבל).
בני אדם גוזלים מתרנגולות את המקור (לכאורה כדי שלא ידקרו תרנוגולות שלידם בגלל הצפיפות), גוזלים מפרים את הקרניים (מאותן סיבות) ועוד הרשימה ארוכה.
רובנו פשוט לא מודעים לכך, אולם אנו משתמשים בפירות הגזל.
מי יתן ונצליח לקיים את דברי חז"ל ונמנע מהגזל, מגסות הרוח וחמדת הממון שמתלווים אליו.