נאמר בפרשה, שמור את יום השבת לקדשו, עלינו לשמור על עונג שבת, נזכיר את דברי הגמרא במסכת פסחים דף ק"ט על שמירת ימי שבתון:
שנאמר "ושמחת בחגך", במה שמחם? ביין. רבי יהודה אומר: אנשים בראוי להם ונשים בראוי להן. אנשים בראוי להם - ביין, ונשים במאי? תני רב יוסף: בבבל - בבגדי צבעונין, בארץ ישראל - בבגדי פשתן מגוהצין. תניא רבי יהודה בן בתירא אומר: בזמן שבית המקדש קיים אין שמחה אלא בבשר שנאמר "וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלהיך", ועכשיו שאין בית המקדש קיים, אין שמחה אלא ביין, שנאמר "ויין ישמח לבב אנוש". (תלמוד בבלי, פסחים ק"ט א).
דבר אחר, שמור את יום השבת לקדשו, שמור על החיים (גם של בעלי החיים) ביום בשבת, כדי שנהיה קדושים
דברים ה' יח' " וְלֹא תִתְאַוֶּה בֵּית רֵעֶךָ, שָׂדֵהוּ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ שׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ, וְכֹל, אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ." - כי לבעלי החיים יש זכות על החיים שלהם, לא ניקח להם אותה
גם הפטרת שבת "חזון" וגם הפטרת שבת "נחמו" הן דברי הנביא ישעיהו. הראשונה היא נבואת חזון שקיבל הנביא בימי עוזיה. בנבואה זו מזהיר הנביא מפני "צונאמי" בטחוני, כיבוש אשורי, שיבטל את כל הישגיו המדהימים של עוזיהו מלך יהודה. כאשר הביא ישעיהו את דבר ד' אל העם והמלך, סכנה זו הייתה מעבר לאופק המדיני וההיסטורי. השניה, היא נבואת נחמה שתפקידה להבטיח אור בקצה המנהרה גם בימי מנשה מלך יהודה שנאנק תחת עול הכיבוש והשעבוד האשורי. הנביא, שחזון הפורענות שלו התקיים, נשלח על ידי הקב"ה להבטיח נחמה ולמנוע יאוש מוחלט.
בשתי הנבואות מתייחס הנביא לעבודת הקרבנות. ב"חזון ישעיהו" מתריס הנביא
"לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם יֹאמַר יְקֹוָק שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי:...לֹא תוֹסִיפוּ הָבִיא מִנְחַת שָׁוְא קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה הִיא לִי" (ישעיהו א' יא-יג).
במילים שלנו, אין לקב"ה כל חפץ בקרבנותיהם. ריבוי קרבנות שאיננו כרוך ביראת שמים ובצדק חברתי הוא בבחינת "תּוֹעֵבָה". כל קרבן שכזה הוא בבחינת "יותר מדי".
בנבואת "נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי" נשלח הנביא לעם עם טיעון חדש
"מִי מָדַד בְּשָׁעֳלוֹ מַיִם וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת תִּכֵּן וְכָל בַּשָּׁלִשׁ עֲפַר הָאָרֶץ וְשָׁקַל בַּפֶּלֶס הָרִים וּגְבָעוֹת בְּמֹאזְנָיִם:... הֵן גּוֹיִם כְּמַר מִדְּלִי וּכְשַׁחַק מֹאזְנַיִם נֶחְשָׁבוּ הֵן אִיִּים כַּדַּק יִטּוֹל: וּלְבָנוֹן אֵין דֵּי בָּעֵר וְחַיָּתוֹ אֵין דֵּי עוֹלָה" (ישעיהו מ' יב-טז).
במילים שלנו, הקב"ה הוא בורא עולם, בורא שמים וארץ. כל הגויים והאימפריות הן כטיפת מים קטנה או כגרגיר אבק כלפי הבורא. לכן גם אם תרצו להקריב קרבנות לקב"ה "אין לכם מספיק" לא עצים ולא בעלי חיים.
ננסה להבין מה גרם לשינוי בנבואה. כפי שהסברנו לעיל, ישעיהו החל לקבל נבואות בימי עוזיה. בית המקדש בירושלים שימש כמרכז לעבודת ד'. גם משלחות מכל העולם שבאו להתרשם מעוצמתו של עוזיה, ביקרו בחצרות בית ד'. דא עקא, שהשפע ורוב הטובה שהשפיע הקב"ה על עמו הביאו ליהירות, גבהות לב ושחיתות מוסרית חברתית. החוטאים השקיטו את מצפונם על ידי הקרבת קרבנות. לכן, מודיע להם הנביא כי כל קרבן המובא בדרך זו, הוא מיותר והוא "יותר מדי". הקב"ה שונא דרך זו של עבודת ד'.
לעומת זה, בימי בן נינו של עוזיה, מנשה, האשורים כבשו את הארץ. תושביה של ממלכת ישראל הוגלו. מנשה מלך יהודה ויתר על עצמאותו ונכנע להם פוליטית ורוחנית. מנשה העלה לאשורים מס כבד, סגר את בית המקדש כמרכז של עבודת ד' ועבד עבודה זרה. עוצמתה של האימפריה האשורית הייתה בלתי נתפסת בעיני בשר ודם והיה נראה כי אין יותר סיכוי לא לממלכה יהודית, לא לאמונה בקב"ה ולא לחיים של עבודת ד'. לכן, מנחם אותם הנביא ומרגיעם. הקב"ה הוא בורא העולם וכל ברואיו כולל האימפריה האשורית הם כגרגיר אבק לעומתו. לכן אין לקב"ה כל צורך בהקרבת קרבנות.
אל יאוש, לאחר שירושלים תשלם על חטאיה, יגיע זמן הגאולה ואז יגלה מחדש כבוד ד' בעולם.
"נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי יֹאמַר אֱלֹהֵיכֶם: דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלִַם וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ כִּי מָלְאָה צְבָאָהּ כִּי נִרְצָה עֲוֹנָהּ כִּי לָקְחָה מִיַּד יְקֹוָק כִּפְלַיִם בְּכָל חַטֹּאתֶיהָ: קוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר פַּנּוּ דֶּרֶךְ יְקֹוָק יַשְּׁרוּ בָּעֲרָבָה מְסִלָּה לֵאלֹהֵינוּ: כָּל גֶּיא יִנָּשֵׂא וְכָל הַר וְגִבְעָה יִשְׁפָּלוּ וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר וְהָרְכָסִים לְבִקְעָה: וְנִגְלָה כְּבוֹד יְקֹוָק וְרָאוּ כָל בָּשָׂר יַחְדָּו כִּי פִּי יְקֹוָק דִּבֵּר" (ישעיהו מ' א-ה)
היהדות דורשת מאתנו שנשמור על בריאותנו. בספר דברים, אנו מצווים "ונשמרתם מאד לנפשתיכם."[1] רבי שמשון רפאל הירש הסביר, "אסור בשום אופן להחליש את בריאותך או לקצר את חייך. רק גוף בריא הוא מכשיר יעיל לפעילות הנשמה... לכן אתה צריך להימנע מכל דבר שיכול לפגוע בבריאותך... והחוק מבקש ממך להיות אף יותר זהיר מסכנת חיים וגפיים מאשר מעבירות אחרות."[2] אלוקים מטיף לנו שוב ושוב לשמור יל עצמנו: "אל תתאבד!" "אל תפצע את עצמך!" "אל תזיק לעצמך!" "אל תסכן את עצמך!" "אל תחליש את עצמך!" "שמר את עצמך!"[3] על פי הרמב"ם, "הואיל והווית הגוף בריא ושלם, מדרכי ה' הוא, שהרי אי אפשר שיבין או יידע, והוא חולה--צריך אדם להרחיק עצמו מדברים המאבדין את הגוף, ולהנהיג עצמו בדברים המברים המחלימים."[4] יהודים חייבים לשמור על עצמם בריאים.
הרב אלפרד כהן אמר, "לפי תקדימים רבים שכתובים בקובץ החוקים היהודי, אין קושי רב להגיע למסקנה שאם אכילת בשר אכן מזיקה לבריאות, זה לא רק מותר, אלא אף הכרחי שנצמצם את צריכת המוצר הלא בריא למינימום"[5] מבחינה היסטורית, הרבנים האמינו שאכילת בשר היתה הכרחית לבריאותנו, ולכן הסכימו לצריכתו. כיום, הוכח מדעית שמוצרי בעלי חיים מזיקים לנו. כיום, אכילת מוצרי בעלי חיים היא הפרת התחייבותנו כיהודים לשמור על בריאותנו.
צריכת מוצרי בעלי חיים קשורה לשיעורים גבוהים יותר של מחלות לב, סרטן, סוכרת, אוסטאופורוסיס, יתר לחץ דם, שבץ, אימפוטנטיות ומחלות אחרות. שיעור הסרטן של צמחונים הוא רק 40% מזה של אוכלי בשר. בממוצע, צמחונים חיים 6 שנים יותר מאוכלי בש.[6]
מחלות לב הורגות 50% מהאמריקנים – יותר מכל שאר המחלות גם יחד – עם זאת, רק 4% מצמחונים קפדניים סובלים מהן[7] למעשה, רמת הכולסטרול הממוצעת של טבעונים היא 123, ולעולם לא תועדה מיתה מהתקף לב עם רמת כולסטרול נמוכה מ-150.[8] שני המחקרים היחידים שמנעו בהצלחה התקף לב כללו תזונה צמחונית.[9]
הרב דוד רוזן אמר, "כפי שזה פסול מבחינה הלכתית לגרום נזק לעצמך וכאשר אלטרנטיבות צמחוניות מזינות ובריאות ניתנות להשגה בקלות, צריכת בשר הפכה ללא מוצדקת הלכתית.[10] אם אנו מעריכים את חיינו, אם אכפת לנו מבריאותנו, אנו צריכים, כיהודים, להפוך לצמחונים.
[1] דברים, ד', 15
[2] רבי שמשון רפאל הירש, חורב, פרק 62, ס' 428
[3] שם, ס' 427
[4] רמב"ם, משנה תורה, הלכות דעות, ד', 1
[5] Rabbi Alfred Cohen, "Vegetarianism From a Jewish Perspective", Journal of Halacha and Contemporary Society, Fall, 1981, p. 61.
[6] William Castelli, M.D., Director of the Framingham Heart Study.
[7] John Robbins, Diet For A New America.
[8] Dean Ornish, Eat More, Weigh Less.
[9] Ornish and Esselstyn.
[10] Rabbis and Vegetarianism, Micah, 1995, p.54.
מתוך אתר יהודים צמחונים בצפון אמריקה