זאת עשו קחו לכם מחתות. מה ראה לומר להם כך אמר להם, בדרכי העובדי כוכבים ומזלות יש נימוסים הרבה וכומרים הרבה וכולם (ס"א ואין כולם) מתקבצים בבית אחד, אנו אין לנו אלא ה' אחד ארון אחד ותורה אחת ומזבח אחד וכהן גדול אחד, ואתם מאתים וחמשים איש מבקשים כהונה גדולה, אף אני רוצה בכך, הא לכם תשמיש חביב מכל, היא הקטורת החביבה מכל הקרבנות, וסם המות נתון בתוכו שבו נשרפו נדב ואביהוא, לפיכך התרה בהם, והיה האיש אשר יבחר ה' הוא הקדוש, כבר הוא בקדושתו, וכי אין אנו יודעים שמי שיבחר הוא הקדוש, אלא אמר להם משה, הריני אומר לכם שלא תתחייבו, מי שיבחר בו יצא חי וכולכם אובדים (במ"ר יח, ז-ח): מחתות. כלים שחותין בהם גחלים, ויש להם בית יד: (רש"י)
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַהֲרֹן אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבֵית אָבִיךָ אִתָּךְ תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֹן הַמִּקְדָּשׁ, וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֹן כְּהֻנַּתְכֶם." (במדבר יח' א') - המפרשים מדברים על מטלת השמירה על הלוויים, אבל אני רוצה להציע פירוש לכהנים, אנו מביאים קורבנות בגלל חטאים שלנו (למשל בפרשה הבאה, יאמרו הפרשנים שפרה אדומה תכפר על חטא העגל), אז עוון המקדש זה לקבל קורבנות בגלל החטאים שלנו (כלומר עולם מושלם הוא ללא קורבנות). מי ייתן ונעבוד על המידות שלנו ולא נקריב עוד קורבנות.
מחלוקת לא לשם שמים אין סופה להתקיים כמו קורח ועדתו (מסכת אבות), אולם במסכת סנהדרין דף קי' ע"ב נאמר "רבי יוחנן: קרח לא מן הבלועים ולא מן השרופין".
והפרי צדיק לרבי צדוק הכהן מלבלין מרחיב שקרח רק ביקש שכל העדה תהיה גוי קדוש ולא רק הלויים, הוא רצה שוויון שנאמר תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, אלא שקרח רצה למרוד במלכות משה ולקח קבוצות שונות שהמכנה המשותף להם היה רק נגד משה, למרות שכל שאלה הייתה לגיטימית ולכן נענש, אבל גם במבחן הראשון, העונש שונה כי במקום שהאש תדליק את הקטורת היא שרפה את ה250, כלומר, היא אולי גם הדליקה את הקטורת. בהמשך הסיפור המקראי אנו פוגשים את שמואל נכד לקורח אשר מתנגד למלכות ומשווה עצמו לשופטים שנבחרו על ידי השם (וישלח ה' את ירבעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל) אבל הוא הוא מכתיר את המלך, כי בדורו כבר אפשר להציג את השאלות למרות שבדור משה לא ניתן היה (שימו לב להקבלות בין פרשת קרח לשמואל א' יב' למשל החמור) ובעבור כך אולי לא ניתן היום להרחיב על טבעונות אבל בדורות הבאים אולי זה יהיה אפשרי, כי אם ממלכת כהנים וגוי קדוש הייתה בעבר, אינה בהווה, ותיהיה בעתיד. כך גם הטבעונות.