בפרשתנו המספרת את סיפור יציאת מצרים מתלוננים בני ישראל בפני משה רבינו "וילינו (וַיִּלּוֹנוּ) כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן--בַּמִּדְבָּר. וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִי-יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד-ה' בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל-סִיר הַבָּשָׂר, בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע: כִּי-הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל-הַמִּדְבָּר הַזֶּה, לְהָמִית אֶת-כָּל-הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב" (שמות טז ב'-ג') ובתגובה אומר ה' למשה "וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן-הַשָּׁמָיִם; וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר-יוֹם בְּיוֹמוֹ, לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם-לֹא. וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר-יָבִיאוּ; וְהָיָה מִשְׁנֶה, עַל אֲשֶׁר-יִלְקְטוּ יוֹם יוֹם" (שמות טז ד'-ה').
כלומר התגובה של אלוהים לדרישה לבשר איננה בשר אלא לחם ! "סיר הבשר" הידוע לשמצה מזוהה עם תלונות, עם דור המדבר כפוי הטובה הילדותי, עם מנטליות של עבדים, בעוד שהמן מזוהה עם החסד האלוקי היורד אל האדם.
כפי שעוד נראה, נושא הבשר ממשיך בסיפור נדודיהם של בני ישראל ותמיד התורה מזכירה אותו באותו האור, באותו ההקשר - תיאור בני ישראל כעם קשה עורף, כפוי טובה, תאוותן, מתלונן ובעל ראיה צרה.
בפרשה בתחילת יציאת מצרים, בני ישראל מתלוננים על כך שאין להם אוכל והקב"ה נותן להם בשר לאכול ולחם לשבוע כלומר הבשר זה רק בשביל התאווה ולחם אנחנו צריכים באמת, זאת אחת הסיבות שאם יש לחם בארוחה אז זו קביעת סעודה, ומברכים רק על הלחם גם אם יש בשר,כי הוא עיקר הסעודה.
שלום, ושגם בעלי החיים יצאו מעבדות לחירות
אמר הקב"ה למשה: הנה ענין הבשר אינו מזון הכרחי והוא שאלת זוללות ומלוי מעים ותאוה גוברת. גם שהבשר מוליד באדם דם זדוני ואכזרי. ומפני זה תמצא שהחיות והעופות הטורפות אוכלות הבשר הם אכזריות ורעות. אבל הצאן והבקר תרנגולים תורים ובני יונה שמתפרנסים מעשב השדה אין בהם אכזריות ולא רשע, ולכן יעד הנביא שבזמן הגאולה העתידה 'אריה כבקר יאכל תבן'. וביאר הסיבה בזה באמרו 'לא ירעו ולא ישחיתו' וגו'. הנה מפני זה לא אמר הקב"ה למשה שיתן לישראל בשר, כי אם לחם, שהוא מזון נאות והכרחי למזג האדם, וזה הוא 'הנני ממטיר לכם לחם מן השמים'.
– פירוש אברבנאל לשמות ט"ז, ד'