ישעיהו ליבוביץ בשיעור ב"משך החכמה" מביא פירוש על הפסוק "אל תירא אברם, אנכי מגן לך" (בראשית, סדר יב' פסוק א'). פסוק זה נאמר אחרי נצחון אברם במלחמת ארבעת המלכים במהלכה הוא מציל את בן אחיו לוט ובכך את סדום כולה. נשאלת השאלה ממה יש לו לחשוש לאחר הניצחון? לדברי משך חכמה, דברי אלוקים באים להרגיע את אברם אשר מפחד שבכך שהציל את אנשי סדום מנע מהם את ההזדמנות לכפר על חטאותיהם: "יתכן כי אנשי סדום היו רעים וחטאים, ואם היו גולים מארצם...הלא סר חטאתם כי נצרפו בכור העוני, ואין ארי נוהם מתוך קופה של תבן". הפתגם על הארי נלקח ממסכת ברכות לב' והמשכו "אלא מתוך קופה של בשר". כוונתו שבני אדם מגיעים לחטוא מתוך שפע מוגזם. הגמרא ממשיכה ומביאה דוגמאות נוספות לכך שדישון והתענגות יתר מביאים לחטאים. "כמרעיתם וישבעו, שבעו וירם ליבם על כן שכחוני" (תרי עשר, סדר ג' פסוק לו'). נברך שנדע לא ליפול לתוך "קופות של בשר".
ברית בין הבתרים המוזכרת בפרשתנו נראית כדוגמא מובהקת להקרבת קורבנות, אלא שחלק מהמפרשים לא סברו כך. המהר"ל שהולך לפי רש"י מפרש שביתור החיות הוא על דרך המשל בלבד, הווה אומר לא הייתה שם הקרבת קורבנות ממש.