בן סורר ומורה - התורה מדברת בן שמתנהג ממש ממש רע, אינו שומע בקול אביו ואימו ובסופו מוצא להורג, והגמרא במסכת סנהדרין עא' ע"א אומרת "אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיאכל בשר וגו'" כלומר אחד הדברים שקשורים להתנהגות רעה הוא אכילת בשר (וברור שיש גורמים נוספים...)
על הפסוק "כִּי-קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא--כִּי-קִלְלַת אֱלֹהִים, תָּלוּי כִּי-קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא--כִּי-קִלְלַת אֱלֹהִים, תָּלוּי" (דברים כא' כב'-כג') רש"י אומר "כי קללת אלהים תלוי" - זלזולו של מלך הוא, שאדם עשוי בדמות דיוקנו, וישראל הם בניו." וגם בעלי החיים הם בניו
שילוח הקן היא מצוה המלמדת אותנו רחמנות כפי שמפרשים רבים ובכללם הרמב"ן:
"כי יקרא קן צפור לפניך" - גם זו מצוה מבוארת מן אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד (ויקרא כב כח). כי הטעם בשניהם לבלתי היות לנו לב אכזרי ולא נרחם, או שלא יתיר הכתוב לעשות השחתה לעקור המין אע"פ שהתיר השחיטה במין ההוא. והנה ההורג האם והבנים ביום אחד או לוקח אותם בהיות להם דרור לעוף כאלו יכרית המין ההוא.
מצוה זו אין חובה לעשותה, היחס אליה הוא כמו למצות אשת יפת תואר, כלומר מי שזקוק לביצים חייב לשלח את הקן, אבל מי שלא נזקק לביצים, פטור.
לא תחסום שור בדישו - עוד דוגמא מהפרשה להלכות צער בעל חיים, ונזכור שאם אנו לא רוצים לצער אותם, קל וחומר שלא נרצה לשחוט אותם, ולכל מי שטוען שיש הבדל, הרי אינני מוצא הבדל, כי אלה ואלה לטובתו של האדם, ולאלה ואלה יש תחליף.
פרשת כי תצא היא פרשה הגדושה בענייני צער בעלי חיים:
"לֹא-תִרְאֶה אֶת-שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת-שֵׂיוֹ, נִדָּחִים, וְהִתְעַלַּמְתָּ, מֵהֶם" (דברים כב', א')
ממשיכה התורה ואומרת "לא תראה את חמור אחיך או שורו נופלים בדרך והתעלמת מהם".
ועוד "לֹא-תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר-וּבַחֲמֹר יַחְדָּו" (דברים כב' י'). האבן עזרא כותב על פסוק זה "וה' חמל על כל מעשיו, כי אין כח החמור ככח השור". לכפות על שתי הבהמות האלו לחרוש יחד יהיה בבחינת צער בעלי חיים כי החמור חלש יותר ויסבול.
בין לבין מציינת הפרשה את מצוות שילוח הקן. הרמב"ן מפרש את הטעם במצווה "לבלתי היות לנו לב אכזרי ולא נרחם...בעבור שלא נתאכזר". גם הרמב"ם וגם הרמב"ן עמדו על ההקבלה בין מצוות שילוח הקן לאיסור לשחוט שור ובנו באותו יום (ויקרא, כב, כח). וכותב הרמב"ם במורה נבוכים (ג, מח) " להזהיר שלא ישחוט הבן בעיני האם כי יש לבהמות דאגה גדולה בזה ואין הפרש (הבדל) בין דאגת האדם לדאגת הבהמות על בניהם , כי אהבת האם...לבני בטנה איננו נמשך אחר השכל והדיבור ..." הווה אומר חיות סובלות בדיוק כמונו אם פוגעים בילדים שלהם. ואומר גם הרבמ"ן שהריגה שני דורות ביחד מסוכנת לעניין הכחדת המין.