בפרשתנו מוזכר האיסור לשחוט חיה ובנה באותו יום, איסור המזכיר לנו ציווים דומים: מצוות שילוח הקן ו"לא תבשל גדי בחלב אימו". עמד על כך בעל "ספר החינוך" שטעמה של המצווה היא להרחיק את נפש האדם מן האכזריות "לקבוע בנפשותינו מידת החמלה ולהרחיק האכזריות שהיא מידה רעה ולכן אעפ"י שהתיר לנו הא-ל מיני בעלי החיים למחייתינו צוונו לבל נהרוג אותו ואת בנו ביום אחד ולקבוע בנפשותינו מידת החמלה".
בשחיטה יש סכנה מסוימת עבור נפש השוחט, היא עלולה להעשות גסה וקהה והתורה הייתה מודעת לסכנה זו. כמו כן התורה היתה רגישה לצער בעלי חיים ולא רצתה שייגרם צער כה גדול לבהמה שבנה ישחט באותו היום. זהו קו אדום שהתורה שמה לנו לאמור "עד כאן". ושוב, כמו שראינו בפרשות הקודמות - אכילת בשר כרוכה בהרבה הסתייגות שיש להן השלכות הילכתיות המגבילות את האדם: למשל לא ניתן למכור שה ובנו באותו היום ולחתן וכלה גם בימים שונים מתוך הנחה שהם ישחטו אותם באותו היום (חולין, פג'). הדבר גורם לאדם לצאת ממנגנון האוטומט המסוכן עליו הוא עלול להיות, מעין קהו חושים בה הרגש מנוטרל, התורה מכריחה אותו לחזור למודעות, לאחריות על המעשים, המיוחד אם הוא טורח לחשוב על טעם המצווה, אך גם אם לא, אין הוא יכול לנהוג בחיות כמו בברגים, או חלק אחר מפס ייצור המוני.
הלוואי שנזכה לקיים מעט מדבריו של ספר החינוך ולרחוק ממידת האכזריות כפי יכולתנו.
שבת שלום.
אכילת זבח תודה מותרת רק באותו היום כי בה יש את הרצון הראשוני ואסור להקריב סתם. כמו שכתב רש"י: "לרצנכם תזבחו" - תחלת זביחתכם הזהרו, שתהא לרצון לכם ומהו הרצון. "ביום ההוא יאכל" - לא בא להזהיר אלא שתהא שחיטה על מנת, כן אל תשחטוהו על מנת לאכלו למחר, שאם תחשבו בו מחשבת פסול לא יהא לכם לרצון. דבר אחר: לרצונכם, לדעתכם, מכאן למתעסק שפסול בשחיטת קדשים, ואף ע"פ שפרט בנאכלים לשני ימים, חזר ופרט בנאכלין ליום אחד שתהא זביחתן על מנת לאכלן בזמנן.
הזוהר על הפסוק "ואל-בני ישראל, תדבר לאמור: איש איש כי-יקלל אלוקיו, ונשא חטאו" ויקרא כד' טו'. המאמר מספר לנו סיפור שקרה לרשב"י וממנו אפשר ללמוד כמה חשובים כל בעלי החיים בהיותם חיים (אפילו היתוש והנחש) נתחיל בעברית (פירוש הסולם) ואח"כ המקור בארמית (זוהר פרשת אמור, דף קז):
וירא אלקים את כל אשר עשה, והנה טוב מאוד. וירא אלקים את כל אשר עשה, נאמר סתם, לרבות אפילו נחשים ועקרבים ויתושים, ואפילו אלו שנראים מחבלי העולם, בכולם כתוב, והנה טוב מאוד. כולם משרתי העולם, מנהיגי העולם, ובני אדם אינם יודעים. בעוד שהיו הולכים, ראו נחש אחד הולך לפניהם. אמר רבי שמעון, ודאי שזה הולך לעשות לנו נס. רץ נחש הזה לפניהם, ונקשר באפעה אחת באמצע הדרך, נלחמו אחד באחד ומתו. כשהגיעו להם, ראו אותם שניהם מוטלים בדרך. אמר רבי שמעון, ברוך הרחמן שעשה לנו נס. כי כל מי שיסתכל בזה, באפעה, כשהוא חי, או הוא מסתכל באדם, אינו ניצל ממנו ודאי. וכל שכן אם קרב אצלו. קרא עליו, לא תאונֶה אליך רעה ונֶגע לא יקרַב באוהלך, ובכל דבר עושה הקב"ה את השליחות שלו, ואין לנו לנהוג ביזיון בכל מה שעשה. ועל כן כתוב, טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו. וכתוב, יוֹדוּך ה' כל מעשיך.
המקור בארמית: פתח ואמר וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד וירא אלקים את כל אשר עשה סתם אפילו נחשים ועקרבים ויתושים ואפילו אינון דאתחזון מחבלי עלמא בכלהו כתיב והנה טוב מאד כלהו שמשי עלמא מדברי עלמא ובני נשא לא ידעי. עד דהוו אזלי חמו חד חויא מדבר קמייהו אמר ר"ש ודא דא אזיל לארחשא לן ניסא רהט ההוא חויא קמייהו וקטר בחד אפעה בקיטרא דאורחא סטון (ס"א נצן) חד בחד ומיתו. כד מטון חמו לון לתרוייהו שכיבין בארחא. אר"ש בריך רחמנא דרחיש לן ניסא דהא כל מאן דאסתכל בהאי כד איהו בקיומיה או איהו יסתכל בבר נש לא ישתזיב ודאי כ"ש אי יקרב בהדיה. קרא עליה לא תאונה אליך רעה ונגע לא יקרב באהלך. ובכלא עביד קב"ה שליחותא דיליה ולית לן לאנהגא קלנא בכל מה דאיהו עבד וע"ד כתיב טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו. וכתיב יודוך ה' כל מעשיך.
בפרשה מוזכר שאסור לסרס בעלי חיים וזאת עוד הגבלה על ההתעללות בבעלי חיים, כי זאת בעצם דרך להרוג את ההמשכיות של אותו בעל חיים, כמו שהורגים בעל חיים, הורגים בעצם גם את ילדיו, אז גם כאן. צריך לזכור שאם אנחנו הורגים בהמה אחת גם לשם בשר תאווה, אנחנו בעצם הורגים גם את ילדיה וילדי ילדיה וכך הלאה.
רבותינו ז"ל בתורת כהנים אמרו שרמז ה' בזה שכל מי שנותן לקט שכחה ופאה מעלה עליו כאלו בית המקדש קיים והוא מקריב קרבנותיו לתוכו וכו' . (האור החיים, פרק כג פסוק כב)