בפרשתנו בלעם, גדול נביאי האומות, הולך עם האתון, והנה האתון (בהמה) מסוגלת לראות את מה שנסתר מעיניו. מובן שזהו נס אלוקי וחז"ל טרחו להזכיר שאתונו של בלעם הוא אחד מעשרה דברים שנבראו בזמן הסגולה - ערב שבת בין השמשות (אבות פ"ה).
אולם אין בכך כדי להפחית מערכן של בע"ח - בהמות.
התורה לא מפחדת לתת לבע"ח את הקרדיט כשמגיע להם, גם אם האדם הוא נזר הבריאה במעלות מסוימות כמו דעת, חכמה, בינה, הרי שבע"ח רואים דברים שאנחנו לא מסוגלים לראות, ידוע שיש תדרים של גלי קול ואור מסוימים מחוץ לטווח הקליטה שלנו שבעלי חיים מסוגלים לקלוט. כמו כן ידוע שהם מרגישים רעידות אדמה וצונאמי לפני בני האדם. הם רואים שונה מאיתנו, מרגישים ומבינים. כך שהטענה שהפרה/עגל/תרנגולת לא מרגישה, לא כואבת, לא מבינה משוללת כל בסיס. ומבחינה זו ההתאכזרות אסורה מכל בכל.
בפרשת בלק אנו "זוכים" לראות ש"וַיַּךְ בִּלְעָם אֶת-הָאָתוֹן, לְהַטֹּתָהּ הַדָּרֶךְ". בלעם, שלא מכיר טוב את החמור שלו מכה אותו, אנו, הקוראים יודעים שלאתון הייתה סיבה טובה לעשות את מה שעשתה שגרם למכות. לא רק בלק, גם אנחנו צריכים תמיד לדון לכף זכות את בעלי החיים ולא להכותם או לגדוע את חייהם, אין לדעת אם הם נועדו לגדולות.
בהפטרה לפרשתנו (בלק) אנו קוראים בחזון מיכה דברים מדהימים, הנביא פונה בדבריו לעם ואומר:
"בַּמָּה אֲקַדֵּם יְהוָה, אִכַּף לֵאלֹהֵי מָרוֹם; הַאֲקַדְּמֶנּוּ בְעוֹלוֹת? בַּעֲגָלִים בְּנֵי שָׁנָה? הֲיִרְצֶה יְהוָה בְּאַלְפֵי אֵילִים? בְּרִבְבוֹת נַחֲלֵי-שָׁמֶן? הַאֶתֵּן בְּכוֹרִי פִּשְׁעִי? פְּרִי בִטְנִי חַטַּאת נַפְשִׁי? הִגִּיד לְךָ אָדָם, מַה-טּוֹב; וּמָה-יְהוָה דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ, כִּי אִם-עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד, וְהַצְנֵעַ לֶכֶת, עִם-אֱלֹהֶיךָ." (מיכה ו' ו'-ח') הנביא מדגיש שאין לקב"ה צורך ורצון בקורבנות בעלי חיים אלא במוסר