גם בפרשת השבוע, וילך, ארץ ישראל מוזכרת כארץ חלב ודבש (כמובן שטבעוני, ראו פרשת כי תבוא, מספר דפים למעלה)
כִּי אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָיו זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ וְאָכַל וְשָׂבַע וְדָשֵׁן (דברים לא' כ'), אולם כאן יש חידוש, נאמר כאן שאנו נאכל את הפירות (ברור) ונשבע מהם (לא נהיה רעבים) ונדשן. כלומר אנחנו לא זקוקים לבשר בשביל לשבוע.
אם נבדוק את משמעות המילה דשן. דשן נגלה שזה פינוק, למשל בביטוי מדושן עונג, וזה בדיוק מה שאונקלוס מתרגם, את דשן ל-ויתפנקון, כי פירות הארץ מפנקים.
אז שתיהיה לכולנו שבת שלום, שבת מפנקת מכל טוב הארץ.