פרשתנו מזכירה את השקיית הגמלים פעמיים. בפעם הראשונה רבקה מציעה לאליעזר, עבד אברהם לשתות לפני הגמלים, בפעם השניה, אביה, לבן, דואג לגמלים לפני אליעזר. מה פשר הענין ומדוע טורחת התורה לספר לנו את סדר הדברים ?
אור החיים זצ"ל ברגישותו הרבה מציע שרבקה חששה לשלום אליעזר ולכן הקדימה לתת לו מים לפני הגמלים וכאשר אליעזר התאושש נהג לבן כמקובל והשקה את הגמלים קודם. הווה אומר ברירת המחדל שמתווה התורה היא לתת מים קודם לחיות ! מובן שבמקרה של סכנת חיים, בני אדם קודמים - כפי שנהגה רבקה, אך זהו היוצא מן הכלל שבא להעיד על הכלל (כפי שגם נראה שבפרשת משפטים קודם הכתוב "למען ינוח שורך וחמורך וגו' ורק אח"כ מוזכר האדם עצמו). נשים לב לרגישות הגדולה שקיימת בתורה לבעלי חיים, לבל נחטא בכפיות טובה כלפי חיות שעוזרות לנו, לבל נשכח שגם להן יש צרכים. זהו שיעור חשוב לכולנו, הן לאגו והן לאנוכיות גם היום.