בתחילת ספר שמות אנו קוראים "וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם". רש"י מסביר את החלק הראשון של הפסוק "והלא כבר כתב ויגדל הילד, א"ר יהודא בר"א הראשון לקומה והשני לגדולה"
משה כבר שהיה גדול במצרים, ראה את הסבל ולא יכל לעמוד מנגד: "נתן עיניו ולבו להיות מיצר עליהם" (שמו"ר א' כז'). הבה נלמד ממשה רבינו, מהרגישות שלו לסבל, וגם עלינו לעמוד מנגד כשאנחנו רואים את סבל בעלי החיים, מי ייתן ויהיו לנו מנהיגים כמשה שראו סבל ולא עמדו מנגד.
המיילדות שפרה ופועה הלכו נגד החוק, כשיש "פקודה בלתי חוקית בעליל" האדם נדרש לציית לצו המצפון הפנימי שלו, לאמת המוסרית האלוקית שהוא יודע, שנמצאת שם. גם אם המעשה הנבזי הוא חוקי, אין זה משנה כשיש סתירה בין הנורמות החברתיות להתנגות מוסרית. היהדות אומרת לנו לבחור באפשרות השניה. וברוח זו אנו קוראים לכל הפועלים בתעשיית החי שנדרשים להתעלל בבע"ח מדי יום ביומו - לכו בעקבות פועה ושפרה !
"אמרו רבותינו: כשהיה משה רבינו עליו השלום רועה צאנו של יתרו במדבר, ברח ממנו גדי ורץ אחריו, עד שהגיע לחסית (מקום מחסה), כיון שהגיע לחסית, נזדמנה לו בריכה של מים ועמד הגדי לשתות, כיון שהגיע משה אצלו, אמר: אני לא הייתי יודע שרץ היית מפני צמא, עיף אתה, הרכיבו על כתיפו והיה מהלך.
אמר הקדוש ברוך הוא: יש לך רחמים לנהוג צאנו של בשר ודם, כך, חייך! אתה תרעה צאני ישראל. הוי, ומשה היה רועה: " מדרש שמות רבה, פרשה ב, ב.
מדהים לראות איך המדרש רגיש ליחס לבעלי חיים ! המבחן שעורך הקב"ה למשה הוא ביחס לצאן, על בסיס יחס זה משה רבנו נקרא "רועה נאמן" ונמצא ראוי להנהיג את עם ישראל במסע המכונן והחשוב ביותר בתולדות ההיסטוריה שלנו, רמת החמלה והאיכפתיות שמגלה משה לבע"ח היא כמובן גבוהה מאד, אך אם נוכל לקבל ממנה השראה או לאמץ רק מעט ממנה, דיינו.
"וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו וַיַּרְכִּבֵם עַל הַחֲמֹר" (שמות ד' כ') ולכאורה הפסוק פשוט ולא דורש הסבר, אולם מסביר רש"י: "על החמור" - חמור המיוחד, כי לכאורה יכל להרכיבם על מספר חמורים או על גמל, וכך היה מקל על החמור, אולם כדי שלא נחשוב שהוא מקשה על החמור, כי לשאת גם את אשתו וגם את בניו על חמור אחד זה לא פשוט, הוא אומר שזה היה חמור מיוחד ולכן לא היה כאן ניצול לרעה של בעלי חיים.
"ויאמר אל תקרב הלם של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא" שמות, סדר ב' פסוק ה'
ניתנו מספר פירושים לעניין הורדת הנעליים. ברצוננו להציע פירוש נוסף. הסיבה להשלת הנעליים היא שמתקרבים למקום קדוש. ומה יותר קדוש מקדושת החיים? שימו לב שגם הכהנים משילים את נעליהם לפני ברכת כהנים.
ולמה דווקא להשיל נעליים? נעליים בעולם העתיק היו עשויות מעור, מעור של בהמה מתה. איך אפשר ללכת למקום קדוש כאשר אנחנו לוקחים איתנו משהו שהוא ההיפך מקדושת החיים? לכן משה השיל את נעליו, וגם אנחנו, אם נרצה להתקרב לקדושה, נשיל מעלינו סממנים של ריחוק מקדושת החיים וננעל נעליים לא מעור.
שתיהיה לך שבת של שלום ומוסר