בפרשת השבוע 'שמיני' מסופר בהרחבה על בעלי החיים המותרים לאכילה, ובעלי החיים ה"טמאים" - כלומר: האסורים באכילה. (אגב, הם לא באמת "טמאים" במובן הרגיל).
כטבעונים אנחנו משתוממים על ההיתר לאכול בעלי חיים, שמשמעותו שפיכת דמם תוך התעלמות מזכותם לחיות, ואולי גם התעלמות מכאבם. לאדם בעל לב יהודי רחום, קשה כיום לעכל את ההיתר.
אכן ידוע שזהו היתר לשעת הדחק, דיברה תורה כנגד יצר הרע, כמו "אשת יפת תואר" וכדו', ובכל זאת נדמה שכאן ניתנה רשות להשחית יותר מדי.
התשובה טמונה בסוף הפרשה. באחד הפסוקים האחרונים מסכמת התורה: "זאת תורת הבהמה והעוף" - כל מה שפורט עד כאן, לגבי בעלי החיים המותרים באכילה.
בגמרא מובאת ברייתא מעניינת ומופלאה, שמשום מה לא זכתה ליישום מעשי אי פעם:
"רבי אומר (=רבי יהודה הנשיא, עורך המשנה): עם הארץ אסור לאכול בשר (בהמה) שנאמר (ויקרא יא, מו) זאת תורת הבהמה והעוף כל העוסק בתורה מותר לאכול בשר בהמה ועוף וכל שאינו עוסק בתורה אסור לאכול בשר בהמה ועוף".
נדמה שהלשון הכי חריפה של חז"ל לאיסור צריכת בשר ועוף נמצאת לפנינו. רבי אומר מפורש שיש ציבור שלם שאסור לו לאכול בשר. לא שהוא צריך להשתדל להמעיט, אלא אסור לו לאכול. והוא לומד זאת מהתורה (גם אם בדרך 'אסמכתא').
אלא שבמשך הדורות הפרשנים הדחיקו את הברייתא הזאת באמצעות שלל פירושים דחוקים.
המקובלים זי"ע, ובהם גם החתם סופר ובעל 'יסוד ושורש העבודה', ביארו שהיסוד להיתר אכילת בשר הוא העלאת ניצוצות על ידי השחיטה (והאכילה). ולכן, עם הארץ שאינו יודע להעלות ניצוצות, אסור לו לאכול בשר.
מאידך הפשטנים מבין פרשני הגמרא הסבירו שלעם הארץ אסור לאכול בשר משום שהוא אינו בקיא בהלכות שחיטה.
בכל אופן שני הכיוונים הללו אינם מתיישבים בפשט הגמרא. שהרי הגמרא בדרך כלל אינה עוסקת בתיקונים ובהעלאת ניצוצות, אלא מדברת ברובד ה"פשט". כמו כן משמע מלשון הגמרא שלעם הארץ אסור לאכול בשר גם אם מישהו אחר, הבקי בהלכות שחיטה, שוחט בשבילו.
בא מרן הרב קוק, והיה ה"נחשון" להסביר את אמרתו הנוקבת של רבי יהודה הנשיא, כפשוטה.
הרב קוק מביא אמרה זו של חז"ל במספר מקומות (בין היתר מובאת ב'חזון הצמחונות והשלום'):
"חז"ל העירו שאכילת בשר הותרה בהיתר של קושי, ואמרו: עם הארץ אסור לאכול בשר, זאת תורת הבהמה והעוף (ויקרא יא, מו) מי שעוסק בתורת הבהמה והעוף מותר לאכול בשר".
ושימו לב להסברו המפתיע של הרב קוק:
"כלומר: ההכרח של חליפת כוח לעבודה שכלית, שממנה ועל ידה ישתלם האדם, שהוא הכוח הפועל בעליית היצורים גם כן, הוא עוסק בתורת "הבהמה והעוף" גם כן".
במילים פשוטות: כל מה שהתירה התורה לאכול בשר ועוף, זה רק במציאות שהם מוסיפים כוח לעבודה השכלית התורנית של תלמיד חכם.
לכן עם הארץ אסור לאכול בשר, גם במקרה שהוא יודע להעלות ניצוצות וגם אם מישהו הבקי בהלכות שחיטה שחט בשבילו...
ועתה נשאל: מה יהיה הדין, לפי זה, במקרה שגם התלמיד חכם לא נצרך לאכול בשר בשביל "חליפת כוח לעבודה שכלית"? בימינו, כשטובי הרופאים והתזונאים מודים שאפשר לקיים אורח חיים בריא לחלוטין ללא צריכת בשר - האם יש היתר לאכול בשר?
לכאורה לפי הרב קוק בימינו גם לתלמיד חכם אסור לאכול בשר. בדיוק מאותה סיבה שבזמן הגמרא היה אסור לעם הארץ לאכול בשר.
מסקנה זו כתובה מפורשות במקורות אחרים בכתבי הרב קוק. כך למשל ב'עין איה':
"אם היה איזה מאכל שימלא מקום הבשר בהזנה, היה נחשב טביחת בעלי חיים לאכול בשרם לדבר בלתי הגון, כיוון שיוכל האדם להניח הבעלי חיים בחיותם ולהספיק מזונו הראוי לו מדברים זולתם".
לסיכום:
בסיכומה של פרשת שמיני, המפרטת את היתרי אכילת הבשר, רומזת לנו התורה (כפי שביארו חז"ל) שהיתר זה הינו מסויג מאוד, ויש מספר דרכים להבין את ההסתייגות.
הרב קוק הסביר שכל ההיתר לאכול בשר ועוף הוא רק כשיש הכרח בריאותי באכילתם, ורק כשהיא נועדה לחזק את כוחותיו של התלמיד חכם למען יוכל לעסוק בתיקון העולם (שבסופו של דבר יהנה גם את בעלי החיים).
בימינו, כשאין הכרח בריאותי לאכול בשר, כמעט שאין משמעות מעשית לכך שיש בעלי חיים המותרים בשחיטה ובאכילה. ונמצא שפסוקים אלו הם בעיקר בבחינת "דרוש וקבל שכר", כמו פרשת בן סורר ומורה, אשת יפת תואר, עבדים, ועוד.
"וְכִי יָמוּת מִן-הַבְּהֵמָה, אֲשֶׁר-הִיא לָכֶם לְאָכְלָה--הַנֹּגֵעַ בְּנִבְלָתָהּ,
יִטְמָא עַד-הָעָרֶב. מ וְהָאֹכֵל, מִנִּבְלָתָהּ--יְכַבֵּס בְּגָדָיו,
וְטָמֵא עַד-הָעָרֶב; וְהַנֹּשֵׂא, אֶת-נִבְלָתָהּ--יְכַבֵּס בְּגָדָיו, וְטָמֵא עַד-הָעָרֶב."
ויקרא יא.
שימו לב התורה אוסרת על היהודים אפילו לגעת בבשר מת.
כל שכן לא לאכול אותו. הפרק מסתיים בפסוק הבא:
"לְהַבְדִּיל, בֵּין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהֹר; וּבֵין הַחַיָּה, הַנֶּאֱכֶלֶת, וּבֵין הַחַיָּה, אֲשֶׁר לֹא תֵאָכֵל"
אז יבואו חכמים וישאלו
"אז מדוע הקב"ה מפרט אילו בהמות טהורות ואילו בהמות טמאות,
ואילו הטבעונים טוענים שהשחיטה לא כשרה?"
הנה התשובה -
כולן טמאות כי כל השחיטות לוקות בחסר בהתאם להלכה:
החיה נשחטת תוך עבירה על הלכת דרסה
שדורשת העברת הסכין ולא לחיצה על הגרון,
על ספק זה - טרפה.
החיה לא נשחטת במכה יחידה אלא בכמה מכות להב,
תוך עבירה על הלכת שהייה.
על ספק זה - טרפה.
שחיטה מעל או מתחת למקום בקנה, בטוח שמבוצעת
תוך עבירה על הלכת הגרמה.
על וודאי זה - טרפה.
בדיקת הסכין בהתאם להלכת בדיקה - לא מבוצעת במפעלים.
על וודאי זה - טרפה.
מצוות כיסוי הדם בתרנגולות - לא מבוצעת במפעלים, מתוך ויקרא:
"וְאִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יָצוּד צֵיד חַיָּה אוֹ עוֹף אֲשֶׁר יֵאָכֵל, וְשָׁפַךְ אֶת דָּמוֹ וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר. יד כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ בְנַפְשׁוֹ הוּא, וָאֹמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל דַּם כָּל בָּשָׂר לֹא תֹאכֵלוּ, כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ הִוא כָּל אֹכְלָיו יִכָּרֵת"
על וודאי זה - טרפה.
(ראיתם סרטוני וידיאו, ראיתם את הדם, זאת עבירה הפוסלת את הכשרות!)
ושימו לב, ההלכה פוסלת בהמה שנשחטה ומגדירה אותה כנבלה
מרגע שנשחטה בסכין לא חלקה, וכל הסכינים פצועות
ומטילות מום בסימני הבדיקה לפי ההלכה. הווה אומר,
הבהמה מרגע שחיטתה, ועד הגעתה לצלחתכם,
היא נבלה לכל דבר ועניין.
כל עבירה הלכתית ממה שפרטתי מעלה, פוסלת את הבשר באופן אבסולוטי.
אבל אין המפעלים הגדולים עומדים בתנאי ההשגחה הללו!
מדובר על בדיקת סכין על ציפורן השוחט 6 פעמים טרם העברתה,
וזה לא מבוצע. כיסוי הדם, לא מבוצע, פוסל את כל בשר העוף!
שהיה דרסה הגרמהכל אלו הלכות שלא מבוצעות -
דה פאקטו בשטח, היהודים אוכלים בשר נבלה שמוחתם כ"כשר".
רק על הספק לבדו על היהודים להמנע מאכילת בשר לחלוטין.
מאת חנית רובין