בפרשת "ויגש", "משך החכמה" מדבר איתנו על "בעיית הנאמנות הכפולה" של יוסף, מצד אחד הוא סגן שליט מצרים, ומצד שני הוא עדיין חש השתייכות מלאה למשפחתו, הוא לא שוכח מאיפה הגיע ולאן הוא שייך, כאשר הוא אומר "והנה עיניכם רואות....כי פי המדבר אליכם" (בראשית, מה/יב), כלומר יוסף עדיין מדבר בשפת משפחתו. ואין הכוונה רק לשפה אלא גם לזהות העצמית של יוסף.
משך החכמה ודאי חווה על בשרו גם את בעית הנאמנות הכפולה, הוא חי בתחילת המאה העשרים, תקופה בה יהודים התחבטו בין נאמנות למנדט הבריטי לבין נאמנות לעמם. לא תמיד מתאפשרת נאמנות כפולה, לפעמים חייבים לבחור, אך דווקא במקרה של יוסף הצדיק לא היה צריך לבחור והוא הצליח לשלב.
רבים מאיתנו חווים גם היום משברים מאין אלה ומוצאים את עצמם קרועים בין נאמנויות. בהקשר שלנו - יחס לבעלי חיים.
נוכל לציין שאנחנו קודם כל שייכים/נאמנים לחברה האנושית, אך כמו יוסף הצדיק אנחנו רוצים להצליח בבעיית הנאמנות הכפולה שלנו, אנו רוצים לעשות זאת מבלי לפגוע בחברת בעלי החיים. גם כאן אפשר לעשות זאת על ידי אכילה של מאכלים שלא מן החי.
מי ייתן ונלמד מיוסף הצדיק
שבת של שלום וגשמים