דעת חלק מהפרשנים קרבן הפסח בא כמעשה של התנגדות לאלילי מצרים, המצרים סגדו לאלילים דמויי חיות כמו השה (שמות רבה והרמב"ן בעקבותיו). אם נקבל את גישתם הרי שקורבן הפסח היה צורך השעה, ואולי כיום שעבודת האלילים הזאת תמה מן העולם (אם בגלל שינויים בחברה ואם בגלל סיבות טכניות של טומאה וטהרה), הדרך לעבוד את השם ולהילחם בעבודה זרה כבר לא מתרחשת דרך הקרבת שה. קרבן הפסח שלנו - לא נעלם, שכן התורה נצחית ותמיד נשארת רלוונטית, אל דור דור ודורשיו. בדורנו ברור שאין צורך (ויכולת) להקריב שה כדי להלחם בעבודה זרה. ולכן על כל אחד לחשוב איזו עבודה זרה הוא רוצה להכרית, בן אם זו סגידה לממון, השתעבדות ליצרים, לכעס או לאלילים אחרים ולהכרית את העבודה הזרה שלו.
דבר נוסף על הפרשת בא, ואני אצטט את הרב משה אילן: "הפרשה פותחת בתיאור המכה השמינית. ה' מוסיף להכביד את ליבו של פרעה על מנת שימשיך לקבל את המכות:'ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את ליבו....' (שמות י' א'). נטילת הבחירה החופשית מפרעה מציבה בפנינו שאלה גדולה שהתעסקו בה פרשנים רבים: מדוע ממשיך פרעה להיענש...הרי בורא העולם הוא זה שנטל ממנו את האפשרות לבחור...? התשובות לשאלה זו רבות ומגוונות ולא כאן המקום לדון בהן, ברצוננו לא לעסוק בתשובות לשאלה זו אלא בעקרון חשוב העולה מהן. "ישנו מכנה משותף אחד לכל התשובות. מכולן עולה שהבחירה החופשית של האדם היא עצם מהותו של האדם..." הרב משה אילן ממשיך עם המהלך ואנחנו ניקח אותו למקום הצמחוני: הבחירה היא עצם מהותו של האדם, הבה נעשה את הבחירה הנכונה ולא נפגע בבעלי החיים, כי אפשר אחרת !
אמרו חכמינו בגמרא כי אלמלי לא נתנה תורה היינו לומדים הרבה דברים מבהמות וחיות, כגון צניעות מהחתול, גזל מהנמלה, דרך ארץ מהתרנגול וכיוצא בזה.
הוא אשר אמר משה רבנו, כי מכיון "ואנחנו לא נדע מה נעבוד את ה’ עד בואנו שמה"(בא י-כו) עלינו ללמוד בינתיים ממקננו (ארץ חמדה).
"אמר רבי יוחנן: אילמלא לא ניתנה תורה היינו למידין צניעות מחתול, וגזל מנמלה, ועריות מיונה. דרך ארץ מתרנגול - שמפייס ואחר כך בועל. ומאי מפייס לה? אמר רב יהודה אמר רב, הכי קאמר לה: זביננא ליך זיגא דמטו ליך עד כרעיך. לבתר הכי אמר לה: לישמטתיה לכרבלתיה דההוא תרנגולא, אי אית ליה ולא זביננא ליך" (עירובין ק ע"ב).
פירוש: וכעין זה אָמַר ר' יוֹחָנָן: אִילְמָלֵא [גם אם] לֹא נִיתְּנָה תּוֹרָה, בכל זאת הָיִינוּ לְמֵידִין צְנִיעוּת מֵחָתוּל שמכסה את צואתו, וְגָזֵל מִנְּמָלָה שאינה לוקחת חיטה מנמלה אחרת, וְעֲרָיוֹת מִיּוֹנָה שבני הזוג נאמנים זה לזה. ומעירים: דֶרֶךְ אֶרֶץ מִתַּרְנְגוֹל שֶׁמְּפַיֵּיס וְאַחַר כָּךְ בּוֹעֵל, וּמַאי [ובמה] מְפַיֵּיס אותה את התרנגולת? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב מתנועותיו לפני הבעילה נראה כאילו הָכִי קָאָמַר [כך אומר הוא] לָהּ לתרנגולת: זַבִּינְנָא לִיךְ זִיגָא דְּמָטוּ לִיךְ עַד כַּרְעִיךְ [אקנה לך מעיל שיגיע לך עד הרגלים], לְבָתַר הָכִי [לאחר הבעילה כך] אָמַר לָהּ: לִישַׁמַטְּתֵּיהּ לְכַרְבָּלְתֵּיהּ דְּהַהוּא תַּרְנְגוֹלָא אִי אִית לֵיהּ וְלֹא זַבִּינְנָא לִיךְ [תשמט כרבלתו של תרנגול זה אם יש לי כסף ולא אקנה לך] אלא שאין בידו כסף לשם כך (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).