איזה כיף לחגוג את יום העצמאות, לאחר אלפיים שנות גלות, סוף כל סוף יש לנו מדינה משלנו, אנחנו עצמאים, סכנת המוות אשר ריחפה עלינו בפוגרומים התמעטה, אנחנו יכולים להחליט בשבילנו מה חשוב יותר ומה חשוב פחות, אנחנו יכולים להחליט איפה נגור, במה נעבוד ועוד.
אולם שמחת יום העצמאות שלנו מהולה בעצב, היות ולא כולנו עצמאים, אנחנו לוקחים את הזכות הבסיסית מהבהמות, הזכות לחיות, הזכות להחליט אם להיות חיית משק בלול שהוא בגודל של כלא או בחופש. וזה לא שהדבר בלתי אפשרי, אחוזים לא מבוטלים מהאוכלוסיה לא צורכת מוצרים מהחי. עלינו לחזק את החקלאות וכך להגביר את העצמאות של בעלי החיים. בהפטרה שנקרא היום נכתב "וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם. וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן".
אני מקווה שבעתיד נוכל לחגוג גם את העצמאות שלנו וגם את של בעלי החיים.
גם היום בסעודת ההודיה, מנגל יום העצמאות, נכין שישליק ירקות, ואותו אפשר לאכול עם מנת פלאפל, המאכל הלאומי שלנו, אין דבר יותר מתאים מלאכול מאכל לאומי ביום הלאום.