כבר בפרשה הראשונה בתורה, פרשת בראשית, המגוללת בפנינו את סיפור תחילת האנושות על פני האדמה, מסופר על אורח חיים טבעוני. לאדם וחוה שנבראו בצלם אלוקים, נאמר: "וַיֹּאמֶר אֱ-לֹקִים הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ זֹרֵעַ זָרַע לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה" (בראשית, סדר א', פסוק כט'). שום מזון מן החי לא מוזכר - דגים, עוף, בשר, חלב, ביצים, משמע שאדם וחוה טבעונים היו. כאן גם כדאי לזכור שכולנו נולדים טבעונים, כולנו מתחילים את החיים שלנו כטבעונים בינקותנו, ורק לאחר זמן מה חלקנו מתחילים לאכול בשר. התפריט הטבעוני הוא התפריט הראשוני, הבתולי, הבראשיתי. בשר לא היה חלק מהתפריט של אדם וחוה - לא כעונש, לא כאיסור, טבעונות הייתה המצב הנורמלי והטבעי עבורם. אלוקים לא מנע מהם משהו טוב, שכן גן העדן מתואר כמקום אידיאלי שאין בו שום מחסור, סמל של קיום שלו ומאושר. מה קרה בעשרת הדורות מהאדם הראשון ועד לנח שגרם לו להתיר לאכול בשר? נלמד בפרשה הבאה. כרגע חשוב לנו להבין שכולנו היינו טבעונים במקור ונשוב לכך באחרית הימים.
פרשיית קין והבל עשויה במבט ראשון ליצור רושם מוטעה שמנחה מהחי עדיפה על מנחה מן הצומח. קין והבל, היו טיפוסים שונים: קין היה איכר - עובד אדמה, והבל – רועה צאן. יום אחד החליט קין להקריב מנחה לפני אלוהים מתנובת שדהו, וגם הבל הקריב את בעלי החיים המשובחים ביותר שבמרעהו. אלוקים קיבל את מנחתו של הבל ולא שעה למנחתו של קין. התורה לא מפרשת את הסיבות לכך אך חז"ל הבינו שהבל הקריב "מבכורות צאנו ומחלביהן" (בראשית, סדר ג', פסוק ז') – מן המשובחים שבצאן – ואילו קין, שהביא מפירותיו, לא הביא מן המשובחים שבהם. כך שלא הייתה כאן העדפה לבשר על פני פירות, אלא העדפה לתנובה משובחת.
ההפטרה הראשונה בשנה, מתחילה בפסוק "כה אמר האל יהוה בורא השמים ונוטיהם רקע הארץ וצאצאיה נתן נשמה לעם עליה ורוח להלכים בה" (ישעיהו, סדר יז', פסוק ח'), רד"ק מפרש את הפסוק כך: "אמר נשמת בעבור האדם ואמר רוח בעבור שאר בעלי החיים", כלומר אלוקים מזכיר לנו שהוא הפיח רוח בבעלי החיים. אם חז"ל החליטו להתחיל את ההפטרה החשובה הזו בפסוק זה, עלינו לזכור זאת ולא לפגוע בבעלי רוח אלוקים.