הפשיטה לאל חייאם - דוד אגמון

הפעולה הגדולה השנייה של "אגוז" מאז נתמנה אורי שמחוני לתפקידו, היתה בכפר הלבנוני המוסלמי אל-חיאם שממזרח למטולה. מחשש שיתגלה הכוח, יצאה "אגוז" לתקוף את אל-חיאם לא בנתיב הקצר הסמוך למטולה, אלא נבחר ציר תנועה ארוך ומפותל. על הכוח היה לצלוח את החצבאני ולעקוף את האיזור שעליו חלשו כוחות צבא לבנון, אשר ישבו במיבצר העתיק של אל-חיאם. על הפשיטה לאל-חיאם, שנתבצעה ב-31 בינואר, מספר דוד אגמון: "הבעיה באל-חיאם היתה להיכנס לתוך מרכז הכפר ולהגיע לבית, אשר שימש כמפקדה של איזור דרום הפתח-לאנד. ביצענו כמה וכמה תיכנונים מוקדמים. יום אחד הודיעו לי להגיע לפיקוד, אספנו את האנשי םבדרך, ולמחרת היתה הפשיטה. הכוח הורכב מנבחרת וכן מלוחמים מהפלוגה שלי ומפלוגות אחרות. החוליה שלי היתה החוליה הפורצת לבית. חוליית הרתק היתה בפיקוד אורי. בחוליה שלי היה מ"פ קורס סיור, מוקי בצר; מ"פ ג', מיכאל סופר; שני קצינים מהפלוגה, אהוד קין ודובי אדר, וכן קצין נוסף חוקר שבויים. על חוליית רתק נוספת פקד גלעד אגמון (אגמון הקטן). כוח הפריצה מנה 15 איש. כוח נוסף נשאר עם הרופא ויחידת חילוץ, מחוץ לכפר. בסך הכל היו כ-30 איש".התנועה התנהלה בליל ירח. וסמוך לחצות נמשכה התנועה בשקט אל הכפר. סמוך למחצבה של הכפר נשאר הכוח של כפרי, ואחר כך היתה החדירה לכפר. הכוח נע בין הבתים, כלבים נבחו, אבל המחבלים לא הבחינו בלוחמי "אגוז".ממשיך דוד אגמון: "התקרבנו בשקט עד סמוך לבית. סמוך לו היה כביש, ולפניו, בכיוון התקדמותנו, היה משטח עם טרקטורים, ששומר היה מופקד עליו. השומר שמע רחש וברח, החל צועק, וכולם התעוררו. כשקרבנו לבית, כבר היתה שם התעוררות כללית. הרתק של אורי רץ והנחית מכת אש. ביקשתי שייתן מכת אש נוספת. מכת אש ניתנה כאשר רצנו אל השביל סמוך לגדר אבן. בזינוק אל הבית, כ-5 מטרים לפניו, פתחו עלינו באש, וירו עלינו גם מאחור. רצתי כשמולי היה דובי, מימיני מוקי בצר, אחרינו היה חוקר השבויים, ושני הקצינים - סופר וקין, רצו אחרונים. בהיותנו כ-3 מטרים מהבית, נורה עלינו צרור. זיהיתי את מקור הירי מתחת למדרגות, לפני העליה למרפסת. דובי נפגע, שמעתי אותו קורא משהו ונופל. אני נפגעתי ביד. המשכתי לרוץ עם מוקי בצר, ופגענו במחבל שירה.נצמדנו למרפסת, זרקנו רימון, מוקי זרק רימון למרפסת. גררנו את דובי אלינו. שמעתי את קין צועק שגם הוא פצוע, וגם סופר הודיע לי שהוא פצוע. סופר לא נפצע קשה. הוא קיבל כדור באוזן, וחשב שנפצע בראש. הודעתי לאורי על דובי. במרפסת ראיתי שלוש גוויות. זרקנו רימונים לתוך הבית, ולאחר מכן נשתרר שקט. הורדנו את המטענים מסופר הפצוע וכן מדובי. הגיע דירהלי ולוחם נוסף עם אלונקה, והם פינו את דובי. אני נשארתי ליד הבית עם סופר, כאשר סופר פצוע ואני פצוע. הם כנראה לא ידעו, שאני פצוע. המתנו שם כמחצית השעה, הרתק השני ירה לבית הסמוך, שכינו אותו 'הבית של הקומוניסט'. משם ירו עלינו. מדי פעם זרקנו רימון לתוך הבנין. הכנו לפיצוץ, הנחנו מטענים בפנים. בינתיים טיפלו בדובי ובקין, וניסו להחיות את דובי. אחרי חצי שעה קיבלנו אישור לפיצוץ, ופוצצנו. אחר כך פינו את הפצועים. בבית החולים סיימתי את התפקיד. דירהלי הגיע אלי לבית חולים לבקר אותי אחרי ההלוויה של דובי. הייתי די מטושטש אחרי ניתוח, אבל אני זוכר, שהוא הגיע עם חלק מהפלוגה. כולם יצאו, והוא נשאר לידי, התיישב, תפס ראשו בידיו ואמר: 'אגמון, דובי נהרג. דובי הלך'. וגעה בבכי גדול. סגן דובי אדר היה החלל הראשון של "אגוז" בפשיטה שנערכה מעבר לגבול. בעקבות הפעילות המיבצעית של "אגוז" עלה המוראל בקרב לוחמי היחידה.