ארווין לביא
לביא נולד בטרנסילבניה שברומניה בן להורים ניצולי השואה. ב-1959 עלה עם משפחתו לישראל, בתחילה גר עמה בצפת, אך לאור קשיי פרנסה נשלח לקיבוץ לוחמי הגטאות.
לביא נולד בטרנסילבניה שברומניה בן להורים ניצולי השואה. ב-1959 עלה עם משפחתו לישראל, בתחילה גר עמה בצפת, אך לאור קשיי פרנסה נשלח לקיבוץ לוחמי הגטאות.
ב-1965 התגייס לצה"ל ולאחר שנשר מקורס טיס עבר לחטיבת גולני. בגולני עבר מסלול הכשרה כלוחם, ולאחר מכן עבר קורס מ"כים חי"ר וקורס קציני חי"ר. במלחמת ששת הימים היה צוער בקורס קצינים ובסיומו נשלח לסיירת אגוז. כבר ביומו הראשון בסיירת היה מעורב בהתקלות עם מחבלים באזור הגלבוע[1]. לאחר שירות כמפקד מחלקה וסגן מפקד פלוגה באגוז, חזר לגולני ומונה למפקד פלוגה בגדוד 13 (גדעון). במהלך מלחמת ההתשה פיקד על מעוז בקו בר-לב והדף עם חייליו פשיטה מצרית שהסתיימה בכישלון. לאחר מכן מונה למפקד פלוגה בגדוד 17 (הכשרת מפקדי כיתות), שירת כמפקד פלוגה בבה"ד 1 וכמדריך ראשי בקורס מ"כים של גולני.
ב-1965 התגייס לצה"ל ולאחר שנשר מקורס טיס עבר לחטיבת גולני. בגולני עבר מסלול הכשרה כלוחם, ולאחר מכן עבר קורס מ"כים חי"ר וקורס קציני חי"ר. במלחמת ששת הימים היה צוער בקורס קצינים ובסיומו נשלח לסיירת אגוז. כבר ביומו הראשון בסיירת היה מעורב בהתקלות עם מחבלים באזור הגלבוע[1]. לאחר שירות כמפקד מחלקה וסגן מפקד פלוגה באגוז, חזר לגולני ומונה למפקד פלוגה בגדוד 13 (גדעון). במהלך מלחמת ההתשה פיקד על מעוז בקו בר-לב והדף עם חייליו פשיטה מצרית שהסתיימה בכישלון. לאחר מכן מונה למפקד פלוגה בגדוד 17 (הכשרת מפקדי כיתות), שירת כמפקד פלוגה בבה"ד 1 וכמדריך ראשי בקורס מ"כים של גולני.
בפרוץ מלחמת יום הכיפורים שימש כסגן מפקד גדוד 12 (ברק) של גולני ולחם ברמת הגולן. לאחר נפילתו של מפקד הגדוד יעקב שחר, ביומה הרביעי של המלחמה, מונה לביא לממלא מקומו ופיקד על הגדוד בקרבות הבלימה והתקפת הנגד[2] כנגד הצבא הסורי ברמה וכן בקרב ההבקעה לרמה הסורית. לאחר ההבקעה נערך הגדוד, בפיקוד לביא, ואיתו כוח שריון בפיקוד אלי גבע[3], להגנה[4] בכפר מזרעת בית ג'אן והדפו בהצלחה התקפות קומנדו ושריון סוריים והרגו רבים מהם[5]. זמן קצר לפני הפסקת האש שסיימה את המלחמה נהרג סגן מפקד הגדוד רס"ן אהוד בר סבר.
בפרוץ מלחמת יום הכיפורים שימש כסגן מפקד גדוד 12 (ברק) של גולני ולחם ברמת הגולן. לאחר נפילתו של מפקד הגדוד יעקב שחר, ביומה הרביעי של המלחמה, מונה לביא לממלא מקומו ופיקד על הגדוד בקרבות הבלימה והתקפת הנגד[2] כנגד הצבא הסורי ברמה וכן בקרב ההבקעה לרמה הסורית. לאחר ההבקעה נערך הגדוד, בפיקוד לביא, ואיתו כוח שריון בפיקוד אלי גבע[3], להגנה[4] בכפר מזרעת בית ג'אן והדפו בהצלחה התקפות קומנדו ושריון סוריים והרגו רבים מהם[5]. זמן קצר לפני הפסקת האש שסיימה את המלחמה נהרג סגן מפקד הגדוד רס"ן אהוד בר סבר.
לאחר המלחמה חזר לתפקיד הסמג"ד עד שמונה ב-1975 למפקד הגדוד. כיהן כראש זירת מבצעים משולבים בחטיבת המבצעים במטכ"ל. למד שנתיים בבית הספר הגבוה למלחמה בפאריס (École Supérieure de Guerre).
לאחר המלחמה חזר לתפקיד הסמג"ד עד שמונה ב-1975 למפקד הגדוד. כיהן כראש זירת מבצעים משולבים בחטיבת המבצעים במטכ"ל. למד שנתיים בבית הספר הגבוה למלחמה בפאריס (École Supérieure de Guerre).
ב-1981 קיבל את הפיקוד על חטיבת גולני והוביל אותה במבצע שלום הגליל[6], בשורה של קרבות, ובהם הקרב על כפר סיל[7], ועד המצור והכניסה לביירות[8]. לאחר המבצע עבר הסבה לשריון, הדריך בקורס מג"דים וב-1984 התמנה למפקד עוצבת הגליל. בתפקידו הבא פיקד על אוגדת שריון במילואים, בשנים 1988–1990 שימש כנספח צבאי בסינגפור. יצא לחופשת לימודים ובינואר 1992 השתחרר משירות הקבע.
ב-1981 קיבל את הפיקוד על חטיבת גולני והוביל אותה במבצע שלום הגליל[6], בשורה של קרבות, ובהם הקרב על כפר סיל[7], ועד המצור והכניסה לביירות[8]. לאחר המבצע עבר הסבה לשריון, הדריך בקורס מג"דים וב-1984 התמנה למפקד עוצבת הגליל. בתפקידו הבא פיקד על אוגדת שריון במילואים, בשנים 1988–1990 שימש כנספח צבאי בסינגפור. יצא לחופשת לימודים ובינואר 1992 השתחרר משירות הקבע.
לאחר שחרורו מצה"ל בדרגת תת-אלוף, הקים חברת בנייה, עבד עבור יולי עופר במיזמי נדל"ן בהונגריה ומונה למנהל "ת.י.מ", חברה בת של צים, שעוסקת בהובלה יבשתית. באוגוסט 2010 מונה ליועץ במשרד הביטחון בתחום של ניהול פרויקטים, בשנת 2011 מונה לעמוד בראש הרשות לפינוי מוקשים[9].
לאחר שחרורו מצה"ל בדרגת תת-אלוף, הקים חברת בנייה, עבד עבור יולי עופר במיזמי נדל"ן בהונגריה ומונה למנהל "ת.י.מ", חברה בת של צים, שעוסקת בהובלה יבשתית. באוגוסט 2010 מונה ליועץ במשרד הביטחון בתחום של ניהול פרויקטים, בשנת 2011 מונה לעמוד בראש הרשות לפינוי מוקשים[9].
