מהלך שירותי באגוז

הגעתי ליחידה עם מחזור אוגוסט 1967 לאחר סיום הטירונות בגולני. המסלול החל עם מסע מצומת ראש הנקרה ועד ליחידה בנצרת. מסע לילי של 70 ק"מ שמתחיל בשעות אחה"צ ומסתיים בשעות הבוקר שלמחרת. אז עוד לא ידעתי שאת המסע הזה אבצע שלוש פעמים: כחניך, מפקד מחלקה ומפקד (מ"פ) קורס הסיור. מסע שהוא ברובו מישורי ומתחיל בעלייה מסוימת בגבעות אלונים שפרעם ומסתיים בעלייה להרי נצרת דרך עילוט. כאשר אתה מסיים אותו ואינך אתלט-על אתה חש סחוט, עייף ומכווץ.

מסלול ההכשרה באגוז כלל בעיקרו קורס סיור שהחל בנובמבר 1967. התקופה בה אגוז הייתה בסדר גודל של פלוגה בפיקודו של סרן אבי תלם וסגנו סגן גדליה בנדור. הגעה של כ- 40 לוחמים לקורס סיור הגדילה את היחידה באופן משמעותי. מחזור נובמבר 1967 שהיה מורכב משתי מחלקות הביא לכך שהיחידה יותר מאשר הוכפלה בתקופת זמן של חצי שנה.

עם סיום קורס הסיור יצאתי לקורס מ"כים שהחל במרץ 1968 והתבסס על מחלקה של אגוז בתוך פלוגה של גולני במחנה בזק (גדוד 17 בזבבדה). סגל המחלקה כלל" את המ"מ דוד וקסנר, סמל המחלקה עמירם וורטמן, והמ"כים עמיחי (עמי) גרינברג ומרסל קלקודה. לאחר קורס זה שובצתי לפלוגה ב' והייתי מ"כ במחנה גדעון ומשם עלינו לחושנייה. המ"פ היה גדליה בנדור וסגנו עמיקם דגני. עיקר המשימות היו מארבי דגן בעמק הירדן ובגבול הסורי ברמת הגולן, ופתיחת צירים לאורך גדר הגבול וכביש המערכת שנבנו באותן שנים. את המימיות היינו ממלאים בסודה קרה במעוז חיים ונווה איתן. זכור לי אותו בוקר בו פתחנו ציר בחלק הדרומי של בקעת בית שאן ויוסי בקשיצקי לקח סיבוב חד מדי והשכיב אותנו עם הזחל על צידו בתעלה המקבילה לכביש. ביולי 1968 יצאתי לקורס קצינים בבה"ד 1, מצפה רמון. עם סיומו שבתי לאגוז בינואר 1969.

כאשר שבתי מקורס קצינים התייצבתי בחורשת טל. היחידה נתפשה כבר כגדוד ובראשה עמד מג"ד, סא"ל אורי אלחנני. אורי המג"ד הביט בי ואמר, אתה מיועד להדריך בקורס הסיור הקרוב שיתחיל בפברואר. יש לך מעט יותר מחודש עד תחילת הקורס ואני רוצה שתכשיר חבורה של 20 חברה שסיימו את קורס המ"כים לאחרונה והם מצטרפים לאגוז. סע למפקדת היחידה בנצרת, קח עליהם פיקוד והעבר להם קורס סיור מקוצר בן חודש. כך עשיתי. עשרים נחלאים רובם ככולם בני קיבוץ אשר העדיפו להצטרף ליחידה קרבית על פני הפעילות שאפיינה את יחידות הנח"ל באותה תקופה. עבורי זה היה חימום לקראת הדרכה בקורס הסיור של מחזור גיוס נובמבר 1968.

מפקד הקורס היה ליאור צוקר ולצידי היה מ"מ נוסף, סג"מ אודי שניידר. באחד האימונים בשטח האש שמזרחית לנין נפצע אודי מרסיס רימון ונאלץ לעזוב את הקורס. סג"מ ברוך איל החליף אותו במחצית השנייה של הקורס. מחזור נובמבר 1968 שאותו הדרכתי הכיל שיעור גבוה של בני המערכת היישובית הכפרית ותרם תרומה משמעותית למערכת הפיקודית והחיילית של היחידה בתקופה בה שירתי באגוז.

פלוגה ג' הוקמה במארס 1969 כאשר המ"פ המייסד היה דוד וקסנר (קורן). הפלוגה פעלה עד נובמבר 1973 ואז חלק מאנשיה הצטרפו ליחידת האלפיניסטים ופעלו עד אמצע 1974, המועד בו פורקה יחידת אגוז הוותיקה. בראיה רחבה הפעילות המבצעית של היחידה התמקדה בגזרה שבין הקצה הדרומי של בקעת בית-שאן, לאורך הגבול עם ירדן, סוריה ולבנון ועד ראש הנקרה. הפעילות הורכבה ממארבים, בדיקת ופתיחת צירים, חדירות יזומות אל מעבר לגבול, ופעילויות רחבות מעבר לגבול יחד עם יחידות אחרות.

הצטרפתי לפלוגה ג' מעט אחרי הקמתה לאחר הדרכה כמ"מ בקורס סיור של מחזור נובמבר 1968. הקורס הסתיים במאי 1969 ועם הגעתי לפלוגה נשלחתי מיד לקורס חבלה וחזרתי כקצין חבלה למחנה אל-על לתפקיד מ"מ. שמשתי סמ"פ של וקסנר מספטמבר 1969 ושמשתי כממלא מקום המ"פ בחודשיים האחרונים של 1969 ושוב כסמ"פ של משבק בתחילת 1970. לאחר פיקוד על קורס סיור מחזור פברואר 1970 בתקופה של מאי-אוגוסט 1970, שמשתי כקמב"ץ וחזרתי לפלוגה כמ"פ בנובמבר 1970 עד יולי 1971 עת השתחררתי. הייתי שותף למספר גדול של פעולות ביניהן: הלחימה בכפר חמאם – מאי 1970, פשיטה על עינתא – דצמבר 1970, הפעולה באל חיאם – ינואר 1971 ועוד. עליהן בהרחבה בהמשך.

הפלוגה הייתה באל-על, עברה למחנה גדעון ושוב עברה לאל-על. בספטמבר 1969, לאחר שאהרון ברנזון השתחרר, החלפתי אותו בתפקיד סמ"פ. ישבו אז באל-על שתי פלוגות אגוז ופלוגה ג' התמקמה במחנה-לא-מחנה שהכיל שלושה מבנים מיושנים שרידי צבא סוריה שכנראה היו בשימוש מוגבל בעבר. לצד המבנים חפרנו בורות שישרתו אותנו לצרכים הסניטריים הפלוגתיים. מתחם שכלל לא נעם לנו.

באחד הבקרים אני מקבל טלפון ממפקדת היחידה לארוז את הציוד ולהוריד את הפלוגה לקיבוץ אפיקים ולהתמקם שם. בתקופה זו היה זה די מקובל להתמקם במתחם של אחד הקיבוצים לאורך הקו שישמש בסיס פלוגתי לפעילות מבצעית. שלוחות, אפיקים, ברעם, יראון, מלכיה וכפר גלעדי הם חלק מאותם קיבוצים בהם ישבו פלוגות של אגוז במהלך פעילותן המבצעית. ניתן גם להוסיף את מושב שתולה שנתייחס אליו בהמשך.

בעת השהות באפיקים הפעילות המבצעית התמקדה במארבים בעמק הירדן ובפתחת אל-חמה. בסיס המארבים נע בין קיבוץ גשר ועד אל-חמה. קיומו היומי של הסיור המקדים הוביל אותנו בין מטעי הבננות של יישובי עמק הירדן וללא ספק היווה תוספת נעימה לארוחות הטובות שנהנינו מהן בחדר האוכל של אפיקים. בעת השהייה באפיקים שהה שם גם גרעין של הנח"ל שהיה מיועד למבוא חמה. לא מעט קשרים רומנטיים נוצרו בין לוחמי פלוגה ג' ובנות הנח"ל. אחת מהפעילויות שנרשמו בתודעה שלי היה ליל ה- 31.12.1969 שבו חדרנו ללבנון למרגלות הר דב. על אירוע זה ראו התייחסות בהרחבה בהמשך.

בינואר 1970 הגיע מ"פ חדש לפלוגה, סגן מרדכי משבק. עם הגעתו הפלוגה עברה מאפיקים לגבול לבנון והתמקמה במושב שתולה. התמקמנו בשתולה זמן קצר לאחר העלייה של היישוב על הקרקע במסגרת מבצע סו"ס (סוף סוף) שמטרתו הייתה לסגור את המרחב הלא מיושב לאורך גבול לבנון בין סאסא ואדמית. מבצע שהתחיל בשנת 1966 והסתיים עם העלייה על הקרקע של מתיישבי שתולה, שחלקם היה דור שני למתיישבי מושבים אחרים בגליל העליון. התמקמנו בשלושה מבני מגורים שלא אוישו על ידי חברי המושב והפכנו להיות חלק מהחוויה של תחילת התבססותו של יישוב חדש שזה עתה עלה על הקרקע. העברנו את חלקו השני של החורף ואת האביב בשתולה ואני זוכר את שפני הסלע שמתחממים תחת קרני השמש על סלעי הגיר וצופים בנו כחלק מנוהל צרכי ההתרעה של חבורת יונקים זו. בתקופת השהות בשתולה הפעילות המבצעית התבססה על מארבי דגן ועל חדירות קצרות טווח בדרך כלל ליישובים הסמוכים לגדר. במהלך שהותנו בשתולה יצאתי לקורס צניחה. מארבי הדגן כללו את המפגש בין ערוצי הנחלים וכביש הצפון, אתרים מועדים לחדירת מחבלים. הידוע שבהם הוא נחל שרך (וואדי שרוך) ו"גשר בן" שחוצה אותו, שבו נהרגו מפגיעת בזוקה מאולתרת בשנת 1972 מ"פ ג', מי שהיה סגני ואשר החליף אותי עם השתחררותי מהצבא, דרור ברגמן ונהגו אלי מיטלמן בדרכם בשעת לילה למחנה הפלוגה בבירנית.

לקראת חודש מאי 1970 קבלתי מינוי לפקד על קורס הסיור של מחזור פברואר 1970. לקראת תחילת תפקידי החדש הוזנקתי יחד עם סגל הקורס למבצע קלחת הראשון שהתנהל בתחומי דרום לבנון, למרגלות הר דב ובתחום היישובים שישבו על הדופן הצפונית של ההר. על אירועי הקלחת ראו התייחסות בהרחבה בהמשך. הקורס כהרגלו נמשך כמעט שלושה חודשים, אך הפעם הצטרפו אל הקורס לתקופה חלקית מתגייסי סיירת מטכ"ל שעברו למעשה את אימוניהם הראשונים באגוז.

עם סיום הקורס אמור הייתי להשתחרר מהצבא. אל הגדוד הגיע מג"ד חדש אורי שמחוני שניסה לשכנע אותי להישאר ביחידה. הוא היה זקוק לקצינים שהכירו את היחידה לאורך זמן ויכלו לסייע לו בשלבי ההיקלטות שלו. אורי שכנע אותי להמשיך כקצין בקבע בתפקיד קמב"ץ היחידה. הסכמתי תוך התניה שלאחר שלושה חודשים אני שב לפלוגה ג' כמ"פ. המשך השירות באגוז בטא אצלי תחושה שטרם מיציתי את עצמי ואני עדיין מוכן להמשיך לתרום. מה עוד שהרגשתי שהיציאה ללימודים אקדמיים מוקדמת מדי ואין מה למהר.

כקמב"ץ הייתי שותף לכל הפעילויות המבצעיות, לתחילתו של כתיבת מסמך הגדרת הפעילויות של היחידה, להאזנה ראשונה להמנון של אגוז, לפעילויות המבצעיות של היחידה שנבעו מאירועי ספטמבר השחור וגירוש הפת"ח מירדן, לתחרות עם אורי שמחוני מי צלף טוב יותר (זכיתי בארוחה על חשבונו) ועוד. בין השאר סייעתי למוקי בצר להיקלט ביחידה לאחר ששב מהחלמה ארוכה עקב פציעה קשה. מוקי הצטרף כמפקד קורס הסיור שהתקיים בבסיס האם בנצרת.

בנובמבר שבתי לפלוגה ג' כאשר משבק ואני התחלפנו בתפקידים. הוא הפך להיות קמב"ץ ואני מ"פ ג'. הפלוגה ישבה בבירנית, עסקה בפעילות המבצעית השוטפת כולל חדירות קצרות וארוכות טווח ללבנון. על חלק מהאירועים אני מספר בהרחבה בנפרד. לאחר בירנית עברה הפלוגה לבסיס בקונייטרה ושם למעשה סיימתי את שירותי הצבאי בחודש יולי 1971.