הפשיטה לאל חמאם - דוד אגמון (לברר)

הפעילות לאורך גבולות הצפון נמשכה באינטנסיוויות רבה, והסיירת הפיקודית נטלה חלק מרכזי בכל פעולות התגובה והסיכול של צה"ל. יותר ויותר קצינים מיחידות אחרות של צה"ל הביעו רצונם לבוא להתנדב לסיירת "אגוז". קצינים, שעמדו למלא תפקידים מיבצעיים בסיירות אחרות, באו ל"אגוז" לתקופת התמחות. קורס הסיור הכשיר את הלוחמים, שהגיעו לסיירת אחרי תקופת טירונות. השירות בפלוגות המיבצעיות העלה את רמת הלוחמים.סיפר אורי שמחוני: "היתה הרגשה שהולך לנו. בכל היתקלות פגענו במחבלים, בכל מיבצע הצלחנו. נוצרה תחושה סוחפת בכל הגדוד. לכן כאשר היינו מגיעים לבסיס המיון לגייס מתנדבים, נוצר מצב אכזרי. היינו צריכים לבחור מכל חמישה מתנדבים מתנדב אחד, ולדחות את מיטב הנוער. היתה תנועה של קצינים שביקשו להתנדב ליחידה, ממש היו מתדפקים על הדלתות".

בינואר 1972, משגברו פעולות המחבלים מדרום לבנון, ואירגוני הטרור קנו להם שליטה באיזור הפתח-לאנד שלמרגלות החרמון, הוחלט בפיקוד הצפון לבצע שתי פשיטות למרכזים של המחבלים. פשיטה אחת נתבצעה בגזרה המרכזית בעיירת המחבלים בינת-אל-ג'בל, והפשיטה השנייה היתה לכפר חמאם שבמרכז הפתח-לאנד. פשיטה זו הוטלה על "אגוז". כפר חמאם שוכן כ-12 ק"מ מצפון לקיבוץ דן וכ-7 ק"מ מערבית-צפונית למוצבי צה"ל בהר דב. היעד היה מרוחק מן הגבול, ומצוי בעורף המערך הקדמי של המחבלים. הפשיטה נועדה לפגוע במחבלים במקום שבו חשו עצמם בטוחים. הימים היו ימי חורף קשה, וכדי לגרום הפתעה שוב הופעלה "אגוז" בתנאי מזג אוויר בלתי מקובלים. נבחר ציר התקדמות הררי ומפותל.על הפעולה מספר המפקד אורי שמחוני, שהוליך את הכוח ליעדו: "יצאנו מהר דב, ירדנו בלילה קר וצעדנו בשלגים בעומק של כחצי מטר. כאשר יצאנו לפעולות אפילו בלילות החורף הכי קשים, סיגלנו לעצמנו 2 דברים: א. היינו מצוידים בכפפות, שחתכנו מהן את כיסוי קצות האצבעות, כד שהאצבעות תהיינה גלויות; ב. לא נטלנו מעילים. היינו לבושים בסוודר צבאי מתחת לחולצה. היה זה לבוש קבוע לכולם.צעדנו כ-7 ק"מ בשטח די קשה. ביעד היו שלושה בתים מקבילים. על בית אחד היה אחראי דירהלי, על השני - ברומר, ועל השלישי - אורי פרלמן. הפעולה התבצעה בשטף. יורם שילוני היה ראשון בחוליית הפריצה באחד משלושת הבתים. כאשר הגיע לפריצת הדלת, נזרק רימון מהחלון במרחק של חצי מטר ממנו. הוא לא הספיק להתרחק, הרימון התפוצץ ופצע אותו אנושות. גם המ"פ שהיה לידו נפצע. ביצענו את המשימה, ואחר כך התרחקנו. תפסנו פינה בכפר, ותוך כדי אש שנורתה, ביצע הרופא, ד"ר דני דואר, ניתוח כדי להציל את יורם שילוני. בחנתי את המצב ופקדתי לחזור לאיזור הכפר. התארגנו בהגנה, הנחתנו ארטילריה מסביב, וכמה חיילים פרסו שמיכות ויצרו מעין אוהל. הרופא נכנס פנימה, מצויד בשני פנסים גדולים, וניתח. הניתוח נמשך שעה ארוכה, ובסופו של דבר לא עזר". יורם שילוני מירושלים מת מפצעיו.

כפר חמאם – מאי 1970 - מיכאל סופר מספר על פשיטה שנערכה שנתיים לפני 

לפני תחילתו של קורס הסיור עליו הייתי אמור לפקד יצא סגל הפלוגה לחופשת יום העצמאות. יממה לאחר יציאתי לחופשה הגיעה אלי הודעה לאסוף את צוות הפלוגה, לעלות צפונה ולהצטרף לפעולה שאמורה להתבצע באזור הפתחלנד. בחודשים האחרונים, מרץ אפריל ואף תחילת מאי 1970, התגברה פעילות המחבלים מאזור הפתחלנד שהתבטאה בעיקר בירי קטיושות לעבר יישובי הצפון. התגובה לא אחרה לבוא והוחלט על פשיטה משוריינת לאזור שמצפון לאצבע הגליל, מורדות הר דב ורכס החרמון. כוחות מאגוז צורפו לכוחות מגולני ויחד עם חטיבה 188 היוו את הכוח העיקרי שאמור היה לבצע את הפשיטה. בראש המבצע עמד מח"ט 188, משה בר-כוכבא שכולם קראו לו בריל.

אספתי את הציוד עליתי ליחידה עם חלק מסגל הפלוגה ומשם המשכנו למרגלות הגולן, לאזור עין פיט וזעורה, מקום כינוס הכוח. התפלגנו בין שאר צוותי אגוז ואני הצטרפתי, יחד עם חלק מסגל פלוגת קורס הסיור, לכוח של פלוגה ב' בפיקוד דוד אגמון. אינני זוכר את התאריך המדויק, חלק טוענים שזה היה ב- 12.5.1970 ואחרים ב- 15.5.1970, מכל מקום יצאנו דרך אזור מוצב העגל אל תוך דרום לבנון. מהר מאד החלו חילופי אש עם אנשי הפתח ועם צבא לבנון. בניסיון להתקדם צפונה מצאנו שחלק מהגשרים על הנחלים פוצצו והיה צורך למצוא פתרונות לאגוף אותם, חלק בסיוע כוחות הנדסה. אחד מהזחל"מים של אגוז עלה על מוקש וגדליה בנדור הסמג"ד שהיה בו נפצע.

הפעילות נמשכה יומיים והכוח של פלוגה ב' אליו צורפנו היה מיועד לפעול בכפר חמאם. הזחל"ם שעליו פיקדתי היה עמוס בשקי חומר נפץ כאשר המטרה הייתה לפוצץ מספר בתים בכפר, כאלה שזוהו עם מחבלים שהשתייכו לפתח. האירוע הזכור לי ביותר התרחש בכפר חמאם בחצר בין מספר בתים, כאשר נורתה אש לעברנו שהושתקה מהר. הכוונה הייתה לפוצץ את אחד הבתים ואז הסתבר שישנו אדם באותו מבנה, כנראה מחבל שהתחמק. נכנסו אל הבניין ולא מצאנו אותו. ואז הסתבר שקימת מחילה צמודה לאחד הקירות באותו בית והמחבל כנראה נמצא בה. החלטנו להטיל רימון. רימון ראשון התפוצץ אך לא הייתה כל תגובה. ניסיון לזרוק רימון שני הביא לכך שהרימון התגלגל אל עבר אחד משקי הנפץ שהונחו מחוץ לבניין וגרם להתפוצצותו. היינו במרחק מסוים מהשק אך כוח ההדף היה אדיר והתרוממנו באוויר, דוד אגמון, אני ולפחות חייל אחד נוסף, לגובה של למעלה ממטר ונחתנו על הקרקע. איש לא נפגע למזלנו. במקביל זיהינו את אותו מחבל פורץ דרך פתח במחילה לרחוב שמעבר לבית. מיד זינקנו קוהל, שהיה סגני בקורס הסיור, ואני ורדפנו אחריו. הצלחנו לתפשו לאחר ריצה של כ- 200 מטר בסמטאות הכפר ולעצרו. הוא נכבל ונלקח יחד עם שבויים אחרים לשטחנו על ידי כוח אחר. הפעולה נמשכה כאשר אני אחראי כקצין החבלה על פיצוץ מספר בתים נוספים בכפר באותו יום, והיא הושלמה בבוקר שלמחרת.

עקב זה שקורס הסיור אמור היה להתחיל ביום בו התחילה הפעולה נפרדנו מן הכוח עם סיום הפעולה במחצית היום, עלינו על קומנדקר ונסענו למפקדת היחידה בנצרת. בדרכנו עברנו ברחוב הראשי בקריית שמונה ונתקלנו במטח של ממתקים. הסתבר שהיינו הרכב הראשון ששב מהפעולה וחצה את קריית שמונה ותושבי העיר עמדו ברחוב הראשי והריעו לנו, ומאוחר יותר לשאר אלה שהשתתפו במבצע, ואת תודתם הביעו במטח של ממתקים. אנו הראשונים שזכינו במטח יתר.