Embedded Files
היי אני איציק לוי (הלבן), מחזור מאי 73. לקראת סוף קורס סיור פרצה המלחמה כשאנו נמצאים בנצרת המכ שלי היה שנוף- שמוליק כהן. עלינו עם כל הפלוגות לרמת הגולן למארבי דגנים ולכידת קט"קים סוריים ולקראת סוף המלחמה היינו בקונייטרה למארבים עם כל החברה משם הלכנו ״לכבוש״ את תל חרה הידוע שבו אבי תלם התמהמה לבצע את הפקודה לעלות ולכבוש את התל הכי קשה ומבוצר של הסורים. למעשה משם היה להם את אנטנות המודיעין ומערך נ"מ שהפיל לנו כמות לא מבוטלת של מטוסים התל הזה תיפקד כמו המוצב הישראלי רק שלא ניתן לכיבוש! מזל הפקידה של המגד חילקה לנו דפים כדי לכתוב מכתבי פרידה! הביאו לנו לשם את הלאו לתירגול על יבש אבל כאמור המגד אבי תלם הציל את חיינו בזה שלא ביצע את הפקודה מפיקוד הצפון אפילו לא מאלוף הפיקוד ואכן הפקודה בוטלה לקראת ערב, אבל זה נכתב בתיק האישי של אבי תלם שתפקידו הבכיר ביותר היה מחט הבקעה. לקראת סוף המלחמה ניתנה הוראה לדוד מטק שחזר מהאזרחות להקים יחידה לחרמון שנקראה -ארז- משלושת הפלוגות של אגוז נבחרו הטובים והרוב צעירים מהפלוגות בהמלצת המפקדים. נעשו מבחני התאמה חברתית ופיסית כושר מסלול של וינגייט ועוד נבחרו כ-30 חיילים ל-3 צוותים והתחלנו אימוני שהייה בשלג על ידי נורמן ז״ל ו-3 מדריכות סקי שנתנו לנו שיעורי סקי וגלישה עם מזחלת להעברת אספקה בין המוצבים, מהסורי למעלה עד לחניון האוטובוסים שהיה הבסיס שלנו. לקראת הפסקת האש החליטו ששיא החרמון צריך לכבוש שיהיה בידנו, ישבה שם פלוגה של קומנדו סורי. סיירת מטכל בפיקודו של עמירם לוין ואנחנו יחידת ארז עלינו, האגוזניקים מצד מערב והמטכ"ל ממזרח לאחר קרב קצר עם 12 הרוגים של קומנדו סורי נכבש שיא החרמון היו לנו 30 פצועים ובתוכם אני מהקטיושות שהמטירו עלינו כל הלילה. לפנות בוקר משה דיין הגיע לשיא החרמון ועם ההליקופטר שלו פוניתי לרמבם לחדר מיון ומשם הליקופטר להדסה ירושלים למחלקת עיניים. אגוז פורקה אבל האלפיניסטים נשארו עד סוף השירות. הספור שלי מסתיים בחודש אישפוז בהדסה עין כרם.
היי אני איציק לוי (הלבן), מחזור מאי 73. לקראת סוף קורס סיור פרצה המלחמה כשאנו נמצאים בנצרת המכ שלי היה שנוף- שמוליק כהן. עלינו עם כל הפלוגות לרמת הגולן למארבי דגנים ולכידת קט"קים סוריים ולקראת סוף המלחמה היינו בקונייטרה למארבים עם כל החברה משם הלכנו ״לכבוש״ את תל חרה הידוע שבו אבי תלם התמהמה לבצע את הפקודה לעלות ולכבוש את התל הכי קשה ומבוצר של הסורים. למעשה משם היה להם את אנטנות המודיעין ומערך נ"מ שהפיל לנו כמות לא מבוטלת של מטוסים התל הזה תיפקד כמו המוצב הישראלי רק שלא ניתן לכיבוש! מזל הפקידה של המגד חילקה לנו דפים כדי לכתוב מכתבי פרידה! הביאו לנו לשם את הלאו לתירגול על יבש אבל כאמור המגד אבי תלם הציל את חיינו בזה שלא ביצע את הפקודה מפיקוד הצפון אפילו לא מאלוף הפיקוד ואכן הפקודה בוטלה לקראת ערב, אבל זה נכתב בתיק האישי של אבי תלם שתפקידו הבכיר ביותר היה מחט הבקעה. לקראת סוף המלחמה ניתנה הוראה לדוד מטק שחזר מהאזרחות להקים יחידה לחרמון שנקראה -ארז- משלושת הפלוגות של אגוז נבחרו הטובים והרוב צעירים מהפלוגות בהמלצת המפקדים. נעשו מבחני התאמה חברתית ופיסית כושר מסלול של וינגייט ועוד נבחרו כ-30 חיילים ל-3 צוותים והתחלנו אימוני שהייה בשלג על ידי נורמן ז״ל ו-3 מדריכות סקי שנתנו לנו שיעורי סקי וגלישה עם מזחלת להעברת אספקה בין המוצבים, מהסורי למעלה עד לחניון האוטובוסים שהיה הבסיס שלנו. לקראת הפסקת האש החליטו ששיא החרמון צריך לכבוש שיהיה בידנו, ישבה שם פלוגה של קומנדו סורי. סיירת מטכל בפיקודו של עמירם לוין ואנחנו יחידת ארז עלינו, האגוזניקים מצד מערב והמטכ"ל ממזרח לאחר קרב קצר עם 12 הרוגים של קומנדו סורי נכבש שיא החרמון היו לנו 30 פצועים ובתוכם אני מהקטיושות שהמטירו עלינו כל הלילה. לפנות בוקר משה דיין הגיע לשיא החרמון ועם ההליקופטר שלו פוניתי לרמבם לחדר מיון ומשם הליקופטר להדסה ירושלים למחלקת עיניים. אגוז פורקה אבל האלפיניסטים נשארו עד סוף השירות. הספור שלי מסתיים בחודש אישפוז בהדסה עין כרם.
איציק לוי (הלבן)
איציק לוי (הלבן)
ויקיפדיה: כוח מן הסיירת, בפיקוד דוד מטק, השתתף בכיבוש פסגת שיא החרמון, לאחר שב-13 באפריל 1974 תקף כוח קומנדו סורי את פסגת שיא החרמון המצויה 15 קילומטרים בעומק השטח הסורי ונשלטה על ידי צה"ל כחלק מהמובלעת. מטרת הסורים הייתה להדוף את צה"ל מנקודת תצפית זו החולשת על עומק המערך הסורי ועל דמשק. הסורים ידעו כי בגלל תנאי השטח ותנאי האקלים הקשים, הסתפק צה"ל בסיורים בלבד בפסגה ולא אייש אותה דרך קבע והצליחו לכבוש את הפסגה ולהשתלט עליה. למחרת, ב-14 באפריל, הורכב כוח בן שישים לוחמים מיחידת האלפיניסטים, סיירת אגוז ומסיירת מטכ"ל[2], בפיקוד רס"ן עמירם לוין, לכבוש את שיא החרמון, בגובה של למעלה מ-2,800 מטר[3]. הכוח העפיל לפסגה, שם ניהל קרב קשה כנגד הקומנדו הסורי שבסופו נכבש שיא החרמון על ידי לוחמי צה"ל[4]. מספר ההרוגים הסורים היה כ-12 ועוד מספר של שבויים ולצה"ל היו כ-30 פצועים. לימים טען לוין, שהקרב היה אחד החשובים בתולדות מדינת ישראל, אך סיפורו נבלע בעקבות מלחמת יום הכיפורים[5].
Yitshak Levy אני מחזור מאי 73 קורס סיור לפני אחרון אלפינסט שמתרעם על המערכת מדוע יחידת ארז שהקים דוד מטק אינה מופיעה בספר למרות שכל הלוחמים הם מאגוז לפני הפירוק...
Page updated
Google Sites
Report abuse