יומן זה נכתב כצוואה, בבונקר בו נחבאנו, יחידה של סיירת אגוז, כשהיינו בקונייטרה ולא קבלנו שום ידיעה שפורצת מלחמה.

קטעים מהיומן המקורי מובאים בתמונות.

יומן זה שאני מפרסם כאן במלואו- נכתב בשכפ"ץ, הוא הבונקר אליו נמלטנו בקוניטרה ברמת הגולן.

נזכרים בו אנשים- מהם נהרגו שלושה.

בהיותי בסיירת אגוז שהתה כלל היחידה בגבול לבנון. לקונייטרה הגעתי כמתנדב חודש לפני יום הכיפורים- לפעילות מארבים, תוך הבטחה שאצא תמורת הפעילות הזו הביתה בחגים הקרבים...

בשעה אחת וחמישים בשבת – החלה הפגזה. נמלטנו לבונקר והבנו שאנו מוקפים סורים. היומן נכתב כצוואה. כלל לא היה ברור שנצא משם חיים.

ראובן פוליטי נזכר הרבה ביומן משום שאני והוא כתבנו שירים... בכיס שלי נשארו שני שירים שלו.

אחד "לא גיבורים אנחנו" והשני "ים של דמעות שחורות כמרה" ראובן ייהרג כעבור שבועיים. הייתי קשר, במחפורת בתל ענטר נפלו עלינו פגזים ואימה גדולה. בקשר שמעתי דיווח על פצוע. אחר כך שהפצוע הרוג. למה הבנטי שזה בוודאי ראובן? אינני יודע. השירים יישארו אצלי כ25 שנים. בערך בשנת 1990 כתבתי על ראובן באינטרנט שהומצא ושמתי שם את השירים. השירים החלו לנדוד... שם יגלו אותם אנשי גלי צהל, אני אאתר את אחיו Kalev Politi הצייר ומשם עם יוזמת גלי צהל להלחין שירי חיילים ליום הזכרון - השיר שעשה דרך מפותלת יגיע לידי י עידן רייכל שיעניק לו לחן מופלא, והשיר יפרוץ לציבור. לכל שיר ישנה שליחות והשיר שהגיע לאוזני הציבור השלים את שליחותו.

באחד הימים הגעתי לבית כנסת של הנוער העובד והלומד. מעל ארון ספרי התורה- במכחול בגועש שחור הם כתבו פסקה מהשיר: לֹא גִּבּוֹרִים אֲנַחְנוּ כִּי מְלַאכְתֵנוּ שְׁחֹרָה / תִּשְׁקַע הַשֶּׁמֶשׁ, תָּבוֹא הָעֲלָטָה. אין מדהים משליחותו של שיר.

הקדמה:

ביום הכיפורים ההוא שכבנו במיטות, שאננים. למרות שהיינו בקו הראשון לא נאמר לנו דבר ממה שהיה כבר ידוע לגברת שהנהיגה את העם ושמה האידי הוא גולדה. גולדה לא הסכימה שהרמטכ"ל יגייס מילואים. ואת הדייסה שזהבה הזו בישלה לעם ישראל אנחנו אכלנו. בעת שכבר ביום שישי גייסו מילואים וכן מבתי הכנסת, בשבת, לנו לא נאמר דבר. בשעה אחת וחמישים היו על מגרש המסדרים חיילים שהכינו את עצמם וציודם לצאת ל...מארבים. כלומר: עם מרגמה 52, עם מקלעים קלים, וכמה רימוני יד, דברים שבמלחמה פתאומית שווים לַ-[אתם יודעים מה]. איש לא אמר לנו דבר. ובשניות הראשונות להפגזה נהרגו ונפצעו. חיילים שהצליחו לעבור מהמבנה עד לבונקר, עשו "על החיים ועל המוות" – בשכפ"ץ [בונקר מחופה אבני בזלת] נחבאנו כשלושה ימים. את היומן הזה כתבתי במחשבה שלא נשרוד. כתבתי בחושך. מגשש באצבעות כדי לכתוב ישר. לפעמים האותיות מעידות שנפל פגז- המילה חצויה או השורה מתעקמת. הסורים הגיעו לנפח – היינו כבר מעבר לקווי האוייב, מוקפים ומופגזים במאות טילים ופגזים שנחתו על הבונקר. עד היום לא חזרנו לגמרי בשלום.

רק היום, 22.6.2016, התפניתי להעתיק את הדברים שרשמתי באימה בגיל 21, נפרד מתאריך האובד באופק רחוק והופך לנקודה עמומה: 6.10.1973 - יוסף עוזר.

............................................................................................

להלן יומן הצוואה:

............................................................................................

יומן א' - 6.10.73 עד 11.10.73

ציטוטים מהווי הבונקר 6.10.73

[דף 1]:

פוליטי מציג קופסת טיים מרוטשת. איפה הסיגריות של מתי ? (הרוג). אחד החיילים מפליט: אם יטיסו פגז כל עשר דקות אנחנו נשארים כאן עשר שנים! (אחרי שני הרוגים ושני פצועים). "אני חושב שהסורים הוריקו את כל הפגזים (זבטני) אפשר להתקיף אותם עכשיו".

(קולות של פגזים) איזה אש . (קול פגז).

[דף 2]:

החיילים פינו את ההרוגים והפצועים. "אפשר להביא סכך ראיתי עצים נופלים מהפגזים (זבטני)" יש טנק שקם, יש לו פגז קומפוט. קול מטוסים. צ'צ'יק : זהו! השמים שלנו – מה אתם מפחדים?! זה נשמע כמו סקייהוק.

פוליטי: כן, זה מיוחד להפצצות.

מה תעשה כשתקום בבוקר? שרים. עדות [יעקב אדוט]

[דף3]:

כעת שקט. דממה רווית דם חריף. ריח מוות. אנשים יושבים חצי ערומים. הרצפה רויית דם פצועים. החולצות של האנשים שנועדו לחבוש פצועים ספוגי דם.

חיוכים. איזו מנטליות. שני חברים נהרגו. ממשיכים לדבר על כל נושא שבעולם. קול פגז. צחוק. פחד. עוד בניין נפל.

[דף 4]:

היום יום כיפור. "הפגזים משחקים פינג פונג – אלינו אליהם אלינו אליהם. גיל (קצין) קורא לאברהם כהן. אברהם! אין תשובה. האם אתה חורפ (קול פגזים נופלים)

בית הספר (בניין הבסיס) מטווח קשות.

מה חושבים הסורים, שאנחנו לומדים?

דדי – נו, שיהיה כבר חושך, הפגזים לא יראו אותנו. (שורק פגז).

[דף 5]:

גיל: אברהם, קום שמור על הגג.

הבחור שמת, מוטי, תכנן לנו קפה אחר הצום. חברה! מפגיזים מבחוץ, אל תפגיזו מבפנים. (גיל).

מוטי: מה יהיה עם הכלבים?

אנשים חברים נהרגו מעניין שמוצאים זמן לחשוב גם על הכלבים הקטנים של הפלוגה. מה יהיה עם הכלבים?

[דף 6]:

פגז שלהם נופל אחרי ירי מהיר שלנו. אדוט צועק: איזה חוצפן! שקט. דממה. חושך. חברה אל תפגיזו מבפנים. צ'צ'יק. השאר שותקים. טוב שאין רדיו. יום כיפור. אני כותב בחושך. פגז שורק- אחד מקדימו בהשמיעו בפיו קול: "בום"! אחר שניה בום הפגז. שקט. נפילות. רעש. מבררים מצב פגיעות. המ"פ מתי.

[דף 7] :

אני משתדל לזכור דברים. לא הכל אפשר לכתוב. ידי רועדת. ידי יציבה. חושך. טוב, מארבים לא יהיו הלילה (גיל) איך אנשים יכולים להעלות נושאי צחוק.

ספגנו פגיעה.

ישירה

אבק.

כולם חיים. אלך לשכב קצת. להתראות. 530 6.10.73

[דף 8] :

יום א'

ליל אימים עבר בשינה לא שינה תחת הבונקר. ספגנו פגיעות ישירות. הבוקר הגיע. הקרבות החלו ביתר עוצמה. עשרות פגזים נופלים בקרבת הבונקר- אחרק זמן מה ועם עזרת חיל האויר משתרר שקט יחסי – כולם בבונקר ישנים. בוקר 300.

אדוט. פוליטי. זבטני. לנסקי. צ'צ'יק, דדי. אברהם כהן. מוטי. מתי. גיל. מרגלית. שמן. חדד. אני- יוסי עוזר.

[דף 9]:

את הצרכים עושים במקום. מדי פעם דובר צה"ל מודיע סיסמאות שונות ליחידות המילואים. דרוכים.

השעה 900 בוקר יום ראשון. גשרי המצרים שחצו את התעלה נותקו ע"י תותחנים, מהכוח המצרי ומשפת התעלה כעת שעה 1000 אכלתי לראשונה מתחילת הצום.

הוא נמשך משישי בערב שבת כולו. ערב ראשון עד כאמור 10 בבוקר ראשון. בתאבון לכולם.

זה זמן רב משתרר שקט. האנשים שסכנו את עצמם, שרצו להביא אוכל לחברה, מדווחים שהחדרים שלמים.

[דף 10] :

האנשים שרים (אתמול נהרגו לנו שני חברים – האנשים שרים). מקשיבים לחדשות של 1000.

חשבתי כבר מה אוכל לצייר בבד החדש המתוח במסגרת שבבית – ציור השמן יהיה שחור ואדום ברובו.

אני אמרח הצבעים חזק. אני אלחם עם הבד – עם הצבע והמכחול ואני אנצח. אני אקלל בצבע, אני אצעק במכחול ואכעס על הבד. שניים נפצעו לנו. שלמה החשמלאי ורמי בן המחזור שלי. שניים אחרים נהרגו. מתי הטבח ואופיר המכשירן. ואני אלחם בבד אני אנצח. לא אשכח. אנצח.

דובר צה"ל מודיע (חדשות 1000) הסורים נבלמו. בבוקר שתיקה. אף אחד לא צוהל. לא שמח. אנחנו אוכלים.

[דף 11] :

כשקצת שקט מתחילים לחשוב על הבית. על ההורים. מה קורה שם?

פוליטי: בטח אמא שלי התחילה לעשן. או לאכול גרעינים. נעשית חלוקה בין הסיגריות לבין הגרעינים. לאלו שאינם מעשנים.

מרגלית מסרב לתת גרעינים לאנשים שמעשנים. זהו הווי של בונקר, לחצים אנושיים שונים. על כל השלילי והחיובי נוצרים מצבים שונים ומשונים. מנטליות מיוחדת לאנשים וחיילים הנמצאים במצב מיוחד. אנשי הסיגריות המעשנים – לעומת האנשים מפצחי הגרעינים שאינם מעשנים.

[דף 12] :

1030 אט אט והיום עבר. הופלו מטוסים נהרגו אנשים. מפה ומשם. שכך היום. שקטו הרעשים. לילה ליל יום שני, מה הוא צופן בחובו?

מכינים רשימת שמירה. השמירה רצינית הפעם. כל זה "על באמת".

שעה 620 בערב. מחר יום שני. היום השלישי למלחמה הזו.

אנו שומעים על קרבות אכזריים, מאות גופות מוטלות בשטח, שלדי פלדה מעוותים. ערב יום שני.

מחר יום שני. אני ישן בתאג"ד – בונקר הרופא החובשים והפצועים. לילה טוב.

מחר יום שני. שני חובשים, האחד סמל- אפי, גולני, הלכו להכניס גופה לאחד החדרים- הזכיר זאת חייל אחר שיידע על כלבים בשטח. הגופה הוכנסה לאחד החדרים. דממה של ליל מאפיר. מחר. מחר יום שני 8.10.73 אוכלים.

[דף 13] :

היום יום שני. הוא הגיע אחר ליל מורט עצבים. בונקר קשר. שני חיילים סורים פצועים חבושים. הטייס הסורי ככולם, קשור עיניים, יושבים בשקט מבקשים מים מידי פעם (645).

רגיעה גדולה. הלחץ בו היית פוחת. אותו לחץ נפשי, מאבק פנימי לא ידוע על מה, התרוצצות פנימית. הכל שוכך כמעה.

ארוחת בוקר:

פרוסה יבשה – שאני מורח במרגרינה. אין זמן ליותר. מה חושבים בבית. איך שם מצב הרוח, לא כל כך ידוע.

החדשות מציירות מצב תקין אך ודאי יש מתח. אתמול בערב ראיתי את ההרוג הראשון, מה הוא מת? הוא חי שאינו נושם. ואינו יכול לענות על מה שתרצה לומר לו. לנחם אותו. הוא לא יוכל להקשיב יותר. הבעה אחת. שיער משתפל על המצח. מת. זהו זה.

[דף 14] :

945 העסק ממשיך להתנהל. בונקר הקשר. מחליפים זכרונות מהיומיים שחלפו – ממשיכים לחשוב על הבית. הביתה למעשה, אין קשר. החיילים "חולים" לדבר עם הבית. להרגיע. אתה רואה כאלה שמרימים שפופות טלפון ומדברים למרות שהם יודעים שהטלפון למעשה... מנותק- שכן החוטים קרועים מההפגזות:

פוליטי: שלום אמא... איך את מרגישה, כן, הכל בסדר אצלי... מה, בא לבית טנק מצרי... שכח את הצריח אצלנו בבית? בא לבקש מים?"

כן אנשים מאבדים את הראש ברצונם לדבר ולמצא קשר עם העורף שמסמל הכל – ארוחת צהריים – שני פרוסות לחם בשוקולד. בתיאבון. מטוסים חולפים – כן. השוקולד טעים.

[דף 15] :

שלמה ארצי שר- דרך שתי נקודות עובר רק קו ישר אחד. הוא צודק. כשאופיר נהרג למסלול הרסיס לגופו יכול להיות רק קו ישר – והוא היה אחד.

קו ישר אחד מחבר בינינו לבית ונקווה שהוא לא ינתק. קו ישר אחד... מוות?

כעת 345 הגענו לאחד היישובים שבעמק החולה אחר שעזבנו לזמן מה את הרמה.

בכפר גלעדי בבית ההארחה ציורים יפים בצבעי מים.

הדבר הראשון שאני עושה הוא הורדת הצרכים הטבעיים. אחר כל הימים אלו.

כאן רואים חיים. זורמים כמעט בטבעיות מלבד חיילים על נשקם בכבישים.

כאן אסיים פרק זה של השהייה ברמה. הפרק השני נקווה שלא יהיה צורך. יבוא. עוזר יוסף 2126782 מושב ברק.

............................

1. יעקב אדוט:

2. צ'צ'יק חדד:

3. זבטני:

4. גיל:

5. אברהם כהן:

6. דדי:

7. מוטי:

8. פוליטי ראובן: בן מזל ומשה, סמל בית העלמין הצבאי: הר הרצל אזור: ה, חלקה:2 שורה: 3 קבר: 10 נהרג ביום כ"ד בתשרי תשל"ד (20.10.1973), בתל ענטר.

9. לנסקי:

10. מתי:

11. מרגלית:

12. שמן:

13. יוסי עוזר:

14. שלמה לוי: נפצע קשה בדרך הבריחה לשכפ"ץ. השתקם והקים משפחה.

ההרוגים הראשונים עם פתיחת המלחמה:

15. מתי- מתתיהו בן זכריה: בן מרים ויששכר. פתח תקוה חלקה שורה קבר 16. שירת טבח.

16. אופיר פלנטר: בן רות ואריה, בית העלמין הצבאי בחיפה שירת כמכשירן -