הפשיטה לכפר חמאם

הפשיטה לכפר חמאם הייתה הקשה מכל הפשיטות שלקחתי בהם חלק והיא שגם זכורה לי היטב כאילו קרתה אתמול.

כוח המשימה התרכז בשעות בין הערביים בבניאס. זכורה לי היטב ארוחת המלכים שהכין לנו רס"ר הגדוד כאילו הייתה זו הסעודה האחרונה. כאילו הכינו אותנו שלא נחזור מהפשיטה הזו.

לאחר הארוחה וכמה מילות עידוד מהמפקדים, התארגן הכוח ליציאה. הוא היה מורכב מנציגים מכל פלוגה של הגדוד.

אני הייתי החובש בפלוגה א' וצורפתי לכח עם שילוני ז"ל ומפקד הפלוגה גרונר.

יצאנו למשימה, טור ארוך של לוחמים. קור אימים ,לבושים רק בסוודרים מתחת לחולצות ובכפפות צמר שקצות אצבעותיהן נגזר לצורך שליטה טובה יותר בכלי הנשק.

יצאנו מהר דב להליכה ממושכת וקשה ביותר בתנאי דרך קשים כשעל גבינו נישאים ג'ריקנים של מים, אלונקות ותחמושת שהכבידו מאוד על ההליכה.

לאחר שעות של צעידה קשה, תוך מעבר מכשולי מים  עד גובה המותניים, הגענו אל פאתי הכפר. שקט של לפני הסערה שרר במקום והחשיכה הייתה מוחלטת.

לאחר זיהוי שלושת הבתים שהיה עלינו לפוצץ, התפצלו הכוחות, כל כח מול בית אחד. ההתקדמות אל הבתים ,מרחק של 300 מטרים במדרון, ארכה לנו כשעתיים. כדי לא לדרדר אבנים וכדי שלא יזהו את התקדמות הכח הלכנו פסיעה פסיעה כמו על ביצים ולו רק שנוכל להגיע כמה שיותר קרוב אל היעד מבלי שיזהו אותנו.

ואכן כך. כל כח התמקם מול המטרה שלו והמתין לפקודת ההסתערות.

לפתע, בשקט המוחלט שהיה, נשמעה צעקה אדירה "אל יהוד" . אחד מהמחבלים ששמר על המקום זיהה כנראה הבזק של אחד הכלים של הכח ושאג את הצעקה שהחרידה את המקום.

הוא לא הספיק לסיים את קריאתו כשכל הכוחות החלו בבת אחת לירות על הבתים בקצב אש רצחני.

דקה לאחר מכן, תוך כדי הירי, נשמעה קריאת ההסתערות ושילוני וגרונר המ"פ ,שהיו בראש הכוח, הסתערו באש אל עבר הבית. רימונים הושלכו והדי הפיצוצים נשמעו כה קרוב.

זמן קצר לאחר מכן, שהיה כנצח, נשמעה הקריאה "חובש". זינקתי ממקומי ורצתי אל הבית שאליו הסתערו שילוני, גרונר המ"פ וחיילים נוספים . ראיתי חייל שרוע על השביל ממש בצמוד למפתן הדלת כשהוא ללא תזוזה.

משהתקרבתי, זיהית את שילוני. הוא שכב על ביטנו, ללא תזוזה. ביצעתי מיד מספר פעולות לבירור הכרה, כמו קריאה אליו האם שומע אותי ומשלא הייתה תשובה לחצתי לו באזור הכתף בנקודת לחיצה שבדרך גלל יש תגובת כאב מידית, אולם לא הייתה כל תגובה. בדיקת דופק ונשימה העידו על כך ששילוני כבר לא נשם והיה ללא דופק. הוא נפגע בין השאר בצווארו מרסיס של רימון שהושלך עליו בעת שהסתער ,רסיס שקיפד את חייו במקום. המוות היה מידי, ללא כאב וללא ייסורים.

השכבנו מיד את שילוני על אלונקה ופינינו אותו במהירות לחפ"ק בו שהה הרופא וחובשי התאג"ד להמשך ניסיונות החייאה. אני המשכתי אל הפצוע הנוסף שנפגע מרסיס אותו רימון ארור. היה זה המ"פ גרונר שהסתער יחד עם שילוני בראש הכח. החילותי לטפל בו עד לפינויו לחפ"ק.

משהגעתי לחפ"ק, היו הרופא וצוות התאג"ד כבר עסוקים בניסיונות ההחייאה של שילוני.

זכור לי שהחלה הפגזה מסיבית של כוחות לבנון על הכח שהיה במקום לאחר שזיהו אותנו אולם מכיוון שכל רגע היה קריטי לניסיונות ההחייאה, הוחלט שלמרות ההפגזה יימשך הטיפול במקום וכך צוות החובשים שהיה במקום וחיילים נוספים ,הגנו בגופם ושימשו כאין מגן חי כדי להסתיר את תאורת הפנסים שהייתה שם לצורך הטיפול.

הרופא ניסה לאתר וריד בידו של שילוני כדי להכניס אינפוזיה אולם זה כבר היה מאוחר מכיוון ששילוני כבר לא היה בן החיים.

לאחר ניסיונות ההצלה שנעשו, הוחלט לעזוב את המקום מהר ככל שנוכל כיוון שההפגזות התגברו וצה"ל רצה להגיב.

וכך נשאנו שתי אלונקות על כתפינו והתחלנו את דרכנו חזרה. בשטח האירוע לא ניתן היה להנחית מסוק לצורך פינוי מהיר ולכן נשאנו את האלונקות ביראת כבוד מספר קילומטרים כדי לאתר מקום לנחיתת המסוק, שם הועמסו שתי האלונקות על המסוק ופונו לבית החולים הקרוב.

הכוח המשיך בדרכו אל נקודת הכינוס בהר דב כשהוא בחסר של שני לוחמים אמיצים וגיבורים. אחד הרוג ואחד פצוע.

היו אלה רגעים קשים מנשוא. זו הפעם הראשונה שאיבדתי חבר לפלוגה. חוויה קשה. 

הייתה לי תקווה שאולי בכל זאת יקרה נס ופעולות ההחייאה יחזירו את שילוני לחיים, אולם המציאות הייתה אכזרית יותר ונס לא קרה.

שילוני ז"ל היה מפקד מחלקה מוערץ בפלוגה ואני אישית מאוד הערכתי אותו.

תנצב"ה.

 Was sent to Irit Beck by Ira Arnon the medic assigned to Yoram’s team

March 26th-2018

מיכה מורן יהורם היה סמל מחלקה שלי. גבר שבגברים. 

Irit Beck תודה משה היקר על העבודה הנאמנה והמהירה! אתם תמיד מרגשים אותי ואת המשפחה עם החיבוק הענק, האיכפתיות, הכבוד וההערכה שיש לכם! אחי היקר באמת זכה להיות עם ענקים כמוכם ! 

Moshe Lederman תודה אירית, קטונתי... היום שוחחתי ארוכות עם עירא (כותב המכתב), איש יקר. אני מקווה שעוד אנשים יקראו ויתרמו לזכרונות האישיים והזכרונות המשותפים. להתראות, משה 

טלי לב- ארי תודה עירא. תודה רבה. כל פיסת אינפורמציה היא כמו עוד חלק בהרכבת הפאזל של מה שאירע. מן נסיון לנסות ולאחוז בחיים שהיו ליהורם שלנו, שילוני שלכם. עברו שנים, הייתי ילדה, והאובדן צרוב, וכואב ונוכח מאוד. תודה רבה על הכל. על התיעוד עכשיו, ועוד יותר על אז ושם. על המאמץ. על היושרה. על האחווה. שלא ויתרת עליו. תודה 🙌🏻