שלמה מזרחי מזור

שלמה (שלומי), בן לבנה ויוסף, נולד בשנת תש"י (1950) בקהיר שבמצרים ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1957. הוא למד בבית-הספר היסודי בבאר-טוביה ובבית-הספר היסודי "גאולה" בתל-אביב. אחרי-כן המשיך בלימודיו בבית-הספר התיכון בקיבוץ ברקאי. בימי נעוריו גר שלמה בקרבת הים, ועל שפתו עשה שעות רבות בדיג, בבניית סירות, בשיט ובהעפת עפיפונים. הוא אהב בעלי-חיים - גידל דגים באקווריום, טיפח כלבה והשקיע בטיפול בה את כל מרצו ואת כל מאודו. שלמה נמנה עם חניכי חברת הנוער בקיבוץ ברקאי והיה חבר בתנועת "השומר הצעיר". ברבות הימים נשלח מטעם הקיבוץ להדריך בני נוער בכרכור. הוא היה חובב ספורט נלהב ונמנה עם חברי נבחרת הכדורעף של המשק.

שלמה גויס לצה"ל במחצית מאי 1968 והתנדב לחטיבת "גולני", לסיירת. לאחר הטירונות השתלם בקורס נהגים, בקורס נהגי זחל"ם ובקורס צניחה. הוא היה חייל טוב, אחראי ומסור לתפקידו, גא ביחידתו ואהוב על מפקדיו. במשך כל תקופת שירותו בצבא השתדל שלא להדאיג את הוריו, ולכן מעולם לא התאונן על האימונים המפרכים ועל חיי-השדה הקשים והרבה לכתוב מכתבים הביתה. בעבור חלקו בפעילות מבצעית הוענק לו "אות השירות המבצעי".

כששוחרר מן השירות הסדיר הוצב ליחידת מילואים של חיל השריון, והיה נקרא לתקופות של שירות מילואים פעיל. לאחר השחרור הצטרף לקיבוץ יד-חנה. כיוון שחיי הקיבוץ לא היו זרים לו, התאקלם שם עד מהרה ונתחבב על כל חברי המשק. הוא היה עובד חרוץ וקפדן, דייקן במעשיו, אחראי ושוקד על מלאכתו, ועושה אותה באמונה. היו בו אורך רוח וסבלנות. הוא אהב את זולתו ולא שמר טינה לאיש. טוב-לב היה, נכון להושיט יד לעזור ולסייע, אפילו היה הדבר כרוך באי-נוחות. הוא היה איש נעים שיחה, גלוי-לב, ישר דרך, בעל-מצפון, דובר אמת ועומד בדיבורו. מעולם לא היסס לומר את שבלבו, אפילו היו הדברים קשים ומעיקים. כן היה והגון, רציני בגישתו לחיים, קר-רוח ובוחן כל עניין במחשבה מעמיקה. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים גויס שלמה ונשלח עם יחידתו לחזית בסיני, שם השתתף בקרבות הבלימה הקשים נגד המצרים. ביום כ"ג בתשרי תשל"ד (19.10.1973) נפגע באש האויב ונהרג בציר "עכביש" בגזרה הדרומית, בעת שנהג בזחל"ם התאג"ד לפנות פצועים. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין ביד חנה. השאיר אחריו אב, ארבעה אחים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "שלמה ז"ל גילה אומץ לב ומסירות במילוי תפקידו, תוך טיפול בחבריו הפצועים תחת אש. דמותו של שלמה תיחרט לעד בזיכרוננו, חבריו הלוחמים".