מרדכי מוטי רוזן

מרדכי (מוטי), בן אידה וזאב, נולד ביום כ"ד בניסן תשי"ד (27.4.1954) בנהריה להוריו, ניצולי השואה. הוא למד בבית-הספר היסודי "התומר" בעכו, שמה עברו הוריו להתגורר, וזכה תמיד לשבחים מפי מוריו. מכיוון שלמד באהבה ושאף לקנות דעת, עשו ההורים את כל המאמצים כדי לקרבו אל הלימודים, אף-על-פי שלא שררה רווחה כלכלית בבית. כבן שבע היה כאשר החל לפרוט על פסנתר, ולאחר זמן קצר הצטרף לתזמורת הנוער העירונית. בשקידה קנה לו גם שליטה בנגינה בחצוצרה ובטרומבון. מוטי היה ברוך כישרונות, ועד מהרה קנה לו שם של מוסיקאי שעתידו לפניו ואף החל להדריך את הנערים הצעירים, שהצטרפו לשורות התזמורת. בין חבריו היה המנהיג, והם העריכוהו ואהבוהו, ידעו להכיר ביושר הליכותיו ובכישרון הארגון שלו. הוא היה שואף-שלמות מושבע, והתמיד בהשגת המשימות שהציב לעצמו. מכיוון שהיה תלמיד מעולה, החליטו הוריו לשלוח אותו ללמוד בבית-הספר התיכון "הריאלי" בחיפה. הנסיעות הארוכות והמייגעות מדי יום ביומו לא הרתיעו אותו, וגם שם הצטיין בעושר כישרונותיו. באותה תקופה המשיך והתקדם בנגינתו עד שנבחר להשתתף בהרכב הקונצרטי של התזמורת. יחד עם כל עיסוקיו אלה היה חבר בתנועת "הצופים" ועסק בספורט. בענף הקליעה למטרה זכה בפרסים אחדים. מנהל בית-הספר "הריאלי" מר שפירא, אמר עליו שהיה אחד מטובי הבוגרים של בית-הספר - אחד מאלה שמהם ציפו לגדולות. מנהל בית התזמורת בעכו אמר שמוטי היה אחד הכישרונות הגדולים של המוסד - גם המוסיקאים קיוו שיבוא היום והוא יפאר את תחום המוסיקה בארץ.

מרדכי גויס לצה"ל בראשית אוגוסט 1972. אם כי יכול היה להצטרף לתזמורת צה"ל, העדיף לשרת ביחידה קרבית. הוא הוצב לחיל הרגלים והשתלם בקורס מ"כים חי"ר. יחד עם יחידתו השתתף במרדפים אחר מחבלים בלבנון, ובחופשותיו שב מהר לביתו האהוב. בשעות הפנאי המשיך לפרוט על הפסנתר ולכתוב שירים. במלחמת יום-הכיפורים שירת כמש"ק סיירים ברמת-הגולן. ביום ט"ז בתשרי תשל"ד (12.10.1973) נפגע ונפל בהפגזה ארטילרית בצומת כפר מעץ. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בנהריה. השאיר אחריו הורים, אח ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "נהגנו לקרוא לו מוטי והוא היה אחד מלוחמינו המעולים. תקופת הכשרתו בצבא עשתה אותו לא רק ללוחם מצוין, אלא גם למנהיגם ולמדריכם של חבריו. מוטי היה חביב ושקט, אך עובדה זאת לא סתרה את יכולת המנהיגות הטבעית שהייתה בו. בכל תרגיל, בכל הזדמנות, גילה מוטי אחד מכישרונותיו הרבים. תמיד שאף להשיג את הטוב ביותר, ואם אפשר - את המושלם. עם נפילתו איבדנו את אחד מטובי לוחמינו, ורעיו אבדו את הטוב שבחברים".

לזכרו של מוטי נרכש פסנתר על-ידי הוריו והוצב בחדר לימוד-הפסנתר בבית התזמורת העירונית, והחדר נקרא על שמו; כמו כן נערך לזכרו קונצרט בביצוע מורים ותלמידים בבית התזמורת.