מכתבים מהעבר

כמה הערות  על המכתב של עדנה הפקידה הפלוגתית החמודה שלנו, ובכלל ... 

הפציעה שסיימה את הקריירה שלי בפלוגה, נבעה מתאונת דרכים מאד לא הירואית . נסענו בנ.נ. שכונה  לימים "הנ.נ התימני "(בשל הרכב נוסעיו ) ממקלחת במשטרת סאסא ( היו מים חמים ... ) לבסיס בבירנית . בעיקול הדרך בא מולנו רכב, יוחנן מדר שנהג הסיט את הנ.נ. לימין , התהפכנו 3 פעמים לתהום מצפון לכביש, מצאתי את עצמי עם יד נפוחה (בדיעבד - פריקה במרפק ) ולסיום הגלגל רזרבי ניתק ועלה לי על הרגל . כחובש , ידעתי שמצופה ממני לטפל קו"כ בחברי ( בכל זאת , שנה אחרי "שיר החובש" ... ) אבל פרט לי , הלבנבן ביחיד בנ.נ. איש לא נפצע כך שהחמצתי אפשרות לקבל צל"ש ... פוניתי לזיו בצפת , השאירו אותי שם ולמחרת שחררו אותי שאסע בטרמפים הביתה . 

עדנה מציינת שבטח אמא טיפלה בי במסירות ובחמלה. אמא, הולנדית קשוחה, מחלוצי העלייה החמישית, לא התרשמה מי יודע מה מהגבס והצליעה, אמרה לי "נו נו !! " והמשיכה בשיגרה. הייתי בבית כשבועיים ואח"כ בשיקום בתל השומר, ואז קיבלתי הוראה מהשליש להתייצב לגיוס טירונים בבקו"ם וכמו שעדנה ציינה, הגבס הגדול היה מקדם מכירות  לגיוס, כאשר נאסר עלי לציין את נסיבות הפציעה (כפי שעדנה ציינה )... לאחר שיקום יום בתל השומר (ומגבלה קלה שנותרה עד היום) חזרתי ליחידה, הוצבתי במפקדה, אבל ליבי נישאר עם פלוגה ג"!!! (עד היום ) ...