מחזור אוגוסט 1970

שלום לכם רעי , חבורת לוחמי אגוז מחזור אוגוסט 70 אנשים טובים החוגגים את שנת ה 70 לחייהם.

באנו ונקבצנו כולם היום ( 17 לנובמבר 2021) לחגיגה שמטרתה זכרונות ונוסטלגיה על ימי התום והטוהר

הגעתם לאיחוד , מי בריצה , מי בצליעה ומי בתמיכה אך כולכם בלב חם ומפרגן.

מחזור אוגוסט 70 בסיירת אגוז - אלו היו הימים ההם:

סא"ל שמחוני אורי מפקד היחידה וסרן מוקי בצר מפקד קורס סיור אוגוסט 70

בצר איש גבה קומה עם חיוך מצומצם וביישני , קשוח וקפדן זריז כמו שד וקשתו דרוכה תמיד

אך אל תטעו הוא יודע להרים קול ולהעמיד במקום כל סורר ומורד קטן או גדול

הוא המפקד השולט בכל ביד רמה ולצידו מפקדי המחלקות עמית ויוחאי

שהחזיקו אותנו דרוכים וצייתנים ,והולכים וחולמים בעליות נצרת

ובמסעות ארוכים לאורכה ורוחבה של הארץ : מסע כומתא, מסע נעליים , ומסע 100

ואיתם המכ"ים: שטיינהארט , גרסון, יוחאי לוין , בנזי, סטרלין, יונגרייז, ודודו פלמה.

הקורס התנהל במאמצים רבים ובאינטנסיביות רבה בלילות ארוכים ולבנים

חרדה רבה אחזה אותנו כל פעם שאמרו לנו " לשתות הרבה מים" מיד ידענו שהולכים

לקרוע אותנו בסיבוב מנזרים או בנפתולי הדרך היורדת מנצרת לעמק .

אז מה היה לנו ומי יש לנו בחבורה הזו?

לילות חמישי הפכו ללילות לבנים ותמיד בחשכת הליל ומתוך הדממה נשמעת הצעקה

של שיבר המנקה את המאג צועק ושואל " למה הטובים תמיד דפוקים?"

מתוך חדר המכונות החם נשמעות הנחירות של מרשיין ואילוז אוחנה וירמי .

שישי בבוקר והכל מוכל למסדר . כולנו מגולחים ומצוחצחים ורק חגי סיתרי צועק ולוחץ

וממלא את תפקידו כחניך תורן ברצינות תהומית ומתוך געגועים לגילה אהובתו .

היה אחד עם מקלעון וטרנזיסטור שבמסע מאה ממקורות הבניאס לנצרת

פיזר לאורך הציר את כל הכדורים מהטרנזיסטור בכדי להקל על המשקל.

והיה אחד צדיק שהכל עשה לשם שמיים – גם אם נזקק לעיתים לטרמפ במסע ניווטים

ויש את דודו פלמה הרס"פ , איש ספר וחכם בעל אמרות כנף שאחת הפכה להיות בת אלמוות

כשהוא העיר לאוחנה מטבריה במילים אלו: " אתה החוליה שהיתה חסרה לדארווין להוכיח שאדם מוצאו מהקוף" ,ויש את אלכס מדריך כושר גופני . גבר נאה ושרמנטי שתמיד יסב מבט אל דדיה של בת תשחורת נאה.

ובנזי המ"כ שלאחר כל מטווח הקפיד לפקוד עלינו " כולם קנים קלפי מעלה" ( הק' בפתח והל' בשווא)

ויש את הלוחם המזמר עם הגיטרה שויתר על להקת הנחל לטובת להקה עם אילוז ומרשיין.

תמיד אזכור את השיר שהוא חיבר לאלונקה " נשאנו אותך על כתיפינו ואת לא היית קלה"

שיר אהבה וגעגוע לאלונקה שמצאה מקום קבע בנישה שעל כתיפינו.

ואילוז הדרומי שאף מפקד לא הצליח למחוק לו את החיוך מעל הפנים

ויש את טרומפלדור ( היום פרופ') שבאימון לש"ב בזעורה נפצע מכדור עץ

בישבן , ואמר לחביריו: :נפצעתי , תמשיכו להסתער וכבשו את היעד"

ויש את הג'נג'י היפה שתמיד התווכח עם אחיו התאום מי עדיף , אגוז או חרוב.

וחברנו סגל שתמיד התחמק ממאמץ בתירוץ " הבעיה ידועה"

לא נשכח את הגדול מכולם הלוא הוא ברהמס, מגן יעיל בעת סופה.

ואחרון חביב אוחנה הדייג שלמשמע שמו תמיד צעק: " מה אוחנה , מי אוחנה למה אוחנה "

צעדנו יומם ולילה בחבלי הארץ, למדנו את שביליה ואת נתיבותיה

הכרנו היטב את הרריה , נחליה ונתיביה הנסתרים

יש געגועים רבים לימים ההם , לתקופה בה היום והלילה נכרכו זה בזה

ואנו לוחמי אגוז חרטנו על דגלנו את אהבת הארץ במסירות אין קץ

השירות המשותף בקורסים ובפלוגות צרב בנו את ערכי היסוד של אהבת הזולת ,

אהבת הארץ , תמיכה הדדית , רעות ואהבה ללא תנאי

בוגרי מחזור אוגוסט 70 השתלבו היטב בפלוגות , בלטו כקצינים מצוינים ולוחמים ללא חת .

זה הרגע בו נרכין ראש ונזכור את החלל הראשון של המחזור . סגן אבנר סעדון ז"ל .

לא אלאה אתכם רעי בתיאור אישי של כל אחד ואחד. אבל חבורת אוגוסט 70 היא

קבוצת לוחמים מגובשת כמו תזמורת שצלילה מפיקים נגינה עריבה ללב ולנשמה.

חלפו 51 שנים מאז התגייסנו ליחידה והנה אנחנו שוב פה יחד

מעומק הלב אודה לכם רעי , על השתתפותכם היום , על תרומתכם ובעיקר על מה שאתם

נרתמתם למפגש הזה בשמחה ובהתלהבות , כמו צעירים נלהבים למפגש עם נערות בביקיני על החוף

חבורה שזוהר הרעות מעטר את ראשה ודופק הרגשות פועם בליבה..

בשמכם , ואני בתוככם נתחייב להמשיך את הקשר הזה ביום חורף קר וביום אביב שטוף שמש

ולימים הבאים הממשמשים ובאים נאחל לעצמינו " שכד הקמח לא יכלה וצפחת השמן לא תחסר"

ולקראת חג האורים המתקרב , לאל תפילה אשא "שתמיד יאיר דרכנו לטוב לחסד ולרחמים"

וכפי שראוי לחתום את האירוע הזה בהתחייבות למילות השיר:

" אנחנו ניפרד עד הפעם הבאה רק עד הפעם הבאה"

"ולפני שנפרדים חובקים זרי פרחים, את הדמעה מוחים בכמה חיוכים שלא שוכחים בין ידידים"

נכתב באהבה ובעונג בהערכה ובהצדעה לכבודכם – שמואל ידעיה