משה טרי ואני היינו חברים קרובים. טרי, תימני ענק מעקיר (קריית עקרון). "שטותולוג מקצועי" שיכול היה לעבור ליד מישהו וברגע הכי הזוי לשאול אותו ברצינות תהומית: "תגיד, מה אתה אומר על יוכטיגידן?" או להעיר את רג'ואן באמצע הלילה אחרי מארב ולשאול אותו: "בחיאת רג'ואן, אתה מאסלאוי או בגדדי?". טרי היה לוחם אהוב ומצחיק אבל בעיקר בר מזל: באפן יחסי, מספר המארבים בהם השתתף שהיתה בהם היתקלות עם מחבלים היה גבוה ללא פרופורציות, בקיצור "קילר".
כשהגענו בתחילת 1969, אחרי קורס הסיור למחנה גדעון, טרי ואני היינו באותה מחלקה. אחרי מספר שבועות החליט שוקי אושרי המ"פ הקשוח, לעשות ארגון מחדש של המחלקות וביקש ממני לעבור למחלקה אחרת... בגלל החברות סירבתי ושוקי שלח אותי לכלא 6 ל-21 יום (כמובן שאחרי הכלא חזרתי למחלקה ששוקי דרש).
כשהגענו לאל על שלחו אותנו לקורס נהיגה בחיפה. במשך חודשים ארוכים היינו נוסעים לנצרת אחרי מארב ומשם לחיפה. היה לנו מורה נהיגה מבוגר מאד שאמר שלא צריכים ללמוד רברס כי רוב הסיכויים שהבוחן לא יבקש... (עד היום אני מתקשה ברברס).
טרי עשה ועושה חיל בתחומי הכלכלה, בעל קשרים ברמות הגבוהות ביותר, היה מנכ"ל הרשות לניירות ערך, מנכ"ל הדאר ועוד - ישר כח!!!
טרי גר ברחובות, נשוי (לא, לא לתימניה אלא דווקא לפולנייה), יש לו בן ושתי בנות ומספר נכדים והכי חשוב: הוא מאושר מהחיים ורואה בעיקר את הטוב במדינתנו.
אחרי חמישים שנה שלא דיברנו, שוחחנו הבוקר (25/10/2019) בהתרגשות הדדית בטלפון וסכמנו להיפגש בקרוב
כורעים מימין: משה טרי, משה לדרמן, לא מוכר. עומדים משמאל: אבישר, רג'ואן, פרסיאדו ויאיר נתן. מאחור יחיה מבית הרי"ף