לוחמים בבוקר שאחרי ההיתקלות - אל על, רמת הגולן 1969. המתולתל מלפנים שלום יהודה אלקסלסי (חסכנו מכם את התמונה המלאה)
יהודה שלום אלקסלסי: יש לי שתי תמונות מהתקלות ראשונה של אגוז ברמת הגולן חוליית מודיעין של צבא סוריה סה" כ היו לי מספר לא קטן של התקלויות. בכל השירות שלי שכבתי מארב בטן אחד והיתה לי התקלות עם חוליה שחלק ממנה עלה השמיימה. אני לא פרסמתי את התמונות אף פעם.
יצאנו למארב לילה ובשעה שתיים בלילה ישבתי על הדגן זהיתי חוליה של 5 אנשים הערתי את החברה הם התעוררו בבהלה זהיתי שהחוליה שמעה רעש כל שהוא ונעמדו צופים. נשכבו והמתינו כ 5 דקות אנחנו נאלמנו דום והחוליה המשיכה בדרכה אלינו כולם צפו בחוליה וכשהחלו להתקרב פתחתי באש. הגיזרה עמדה על הרגליים
לאחר ההתקלות הגיע החפק הדלקנו אורות ויצאנו לחפש והופ לא גילינו דבר. הופצה שמועה שכנראה הזינו ולא הייתה חוליה ורק דמיינו והייתה פשלה גדולה.לא נעים. בבוקר החליטו לחפש באיזור ומצאו 5 גופות של מחבלים.
הופצה השמועה וזומנו לתחקיר שהתברר כי החוליה הייתה חוליית מודיעין סורית וכמובן שהאוירה העכורה תוקנה וזה היה השיח במהלך השבוע קיבלנו פרס חופשה של שבוע.
אגב זאת הייתה ההתקלות הראשונה שאגוז נתקלה ברמה. בהמשך היו לי עוד התקלויות לא מעט פעמים ואפילו החברה כל הזמן רצו להצטרף אלי למארבים והשאר היסטוריה לא זוכר מי צילם את התמונות.
משה לדרמן: ואוווו, לא ידעתי שגם אתה היית מזליסט... חשבתי שרק משה טרי הוריד בצרורות...
יהודה שלום אלקסלסי: אם אני לא טועה משה טרי היה איתי בשלוש התקלויות אני לא כל כך זוכר. המעניין שבקורס מכים יצאתי למארב בטן אחד ובכל חיי שכבתי רק מארב בטן אחד וגם בו נתקלתי בחוליה. לא יודע להסביר את זה אולי מזל.
דרך אגב באוטובוס של אביבים אני הייתי בדרכי הבייתה יצאתי ברגל לחפש טרמפ לפתע שמעתי פיצוץ מחריד רצתי לכיוון ראיתי אוטובוס חרוך עם הרבה גופות של ילדים נדמה לי שהגעתי ראשון לאוטובוס . עד שהגיעו מהצבא למקום. למה אני מספר כי הייתי בנסיעה עם אישתי ושמעתי ברדיו סיפור של ילד שניצל מהאוטובוס.שערותי סמרו ועמדתי בצד הכביש.אישתי לא הבינה מה קרה. אמרתי לה תגעי בידיים שלי היא נגעה וראתה שהשערות שלי סמרו. פעם ראשונה שסיפרתי לאשתי על המקרה של האוטובוס באביבים. זה העלה בי זכרונות שבחיים לא אשכח.
ב-22 במאי 1970 ירו מחבלים פלסטינים לעבר אוטובוס שהסיע ילדים ממושב אביבים שעל גבול הצפון, וגרמו לאסון כבד: 12 אזרחים ישראלים נהרגו, ומהם תשעה ילדים, שהיו בדרכם לבית הספר. "אסון ילדי אביבים", כפי שכונה האירוע, היה חקוק בזיכרון הקולקטיבי תקופה ארוכה, עד ששקע ברצף הפיגועים והמלחמות האינסופי. עבור תושבי המושב הצפוני הוא לא נשכח מעולם: אלה נושאים את הזיכרון הקשה כבר עשרות שנים מדי יום ביומו – בהחלט לא רק ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה, שמתחיל הערב (שני). גם הצלם אורי נדב לא שוכח את הפיגוע הזה: בשנים האחרונות הוא עסק בתיעוד החיים במושב אביבים, צילם את התושבים וראיין אותם, ועכשיו הוא עומד לכנס את החומר בספר שאותו כתב עם ד"ר חיותה דויטש, "אתמול פער את לועו", שמציף את הזיכרונות הקשים מהפיגוע, את הסיפורים שמעולם לא סופרו ואת המציאות הלא פשוטה של ותיקי היישוב.
בצער וביגון קבלתי את המקרה המצער של פציעתך בתאונה, אולם הודיתי לאל שזה נגמר כך ואתם יצאתם איכשהו נקיים מהעסק. כיום, אקווה כי אתה מרגיש בטוב ושעוד מעט נוכל לראותך ביננו כרגיל. שי, איני יודע אם התאונה היתה באשמתכם או שלא באשמתכם, בכל זאת זה ילמד אתכם להבא לנהוג בזהירות ואני מקווה כי תספר זאת לאחרים, אולי זה ישפיע עליהם לטובה, ותקוותי כי זו התאונה האחרונה בארצנו.