ד"ר ישראל אייליג- סגן נשיא להב
נציג הר"י- הסתדרות הרפואית בישראל בן 65, רופא מומחה בהרדמה מזה 25 שנה בבאר שבע אב ל 3 בנים
נציג הר"י- הסתדרות הרפואית בישראל
בן 65, רופא מומחה בהרדמה מזה 25 שנה בבאר שבע
אב ל 3 בנים – האחד רופא, השני עורך דין, והשלישי לקראת תחילת סטא’ז בראיית חשבון
יליד חיפה, הורים תושבי סביון, היום חי בבאר שבע
שרות צבאי 1968-1971 בסיירת אגוז- היום בדרגת רב סרן במילואים
לימודי רפואה באיטליה- אוניברסיטות סיאנה ובולוניה
מ 1980 מתמחה בבי"ח סורוקה באר שבע וסיום כמומחה בהרדמה ב 1990
רופא מומחה בהרדמה, מנהל יחידת הרדמה בניתוחי לב פתוח בבי"ח סורוקה
מרצה במסגרת ביה"ס לרפואה באוניברסיטת בן גוריון, לימודי רפואה
mms באוניברסיטת תל אביב ברפואה וטיפול נמרץ
משפטן מטעם המכללה האקדמית בקרית אונו
יו"ר ועד רופאים בבי"ח סורוקה
לשעבר יו"ר חטיבת הרופאים של בתי"ח של קופ"ח
יו”ר ועד הרופאים לשעבר בבית החולים “סורוקה”, ד”ר ישראל אייליג, מעלה מספר תובנות חשובות על מצב הרפואה והצוותים הרפואיים בנגב, ולא רק בשל 4 ההתאבדויות ב”סורוקה”: “מצב הרפואה בנגב הוא בכי רע, לא מהיום ולא מאתמול. אנחנו מושכים את זה על הגב שלנו ועל הבריאות של החולים שאנו מטפלים בהם כבר שנים. כל משרדי הבריאות למיניהם לא התייחסו אלינו, כמו שלא התייחסו לפריפריה; חיי אדם בפריפריה הם הרבה יותר זולים, ולכן התחלואה בפריפריה יותר גבוהה והתמותה יותר גבוהה ומשך החיים מוערך בפחות 4, 5, 6 שנים בפריפריה ביחס למרכז”.
ד”ר ישראל אייליג. “חיי אדם בפריפריה הם הרבה יותר זולים” | צילום: פרטי
לדבריו, 4 הרופאים שהתאבדו הם קודם כל חברים “את הצעיר הפנימאי לא הכרתי, אבל אני יודע באיזה לחצים ועומסים הוא נדרש לעמוד. ואם הוא היה רופא מצפוני גם, ואני משוכנע שכן, אז בכל פעם שהוא סיים משמרת והלך הביתה וחשב על זה שהוא לא הגיע לכל החולים תוך 10 דקות אלא תוך שעתיים שלוש כי הוא לא הספיק, מצפונו הציק לו וקרע אותו. ואם מנהל מחלקה נדרש בידי ההנהלה לעשות מספר מסוים של ניתוחים ביום, והוזמנו החולים, והוא לא הצליח לנתח אותם לא מסיבות שקשורות אליו, אלא כי לקחו לו חדרי ניתוח, ניתוח אחד לקח יותר מדיי זמן ועוד מיליון סיבות, הוא יודע דבר אחד, שיש במחלקה שלו מישהו שהתכונן לניתוח ושהמשפחה שלו התכוננה לניתוח, והוא לא נתן לו פיתרון. ואין לו איך בכלל לתת לו פיתרון, בגלל העומס. ברזבוסקי אנו יודעים ומאמינים שעשה את מה שעשה לעצמו מתוך תסכול ומתוך ייאוש, גם בגלל מה שהיה לו בבית החולים וגם עקב הבעיה שהייתה לו עם המועצה המדעית של ההסתדרות הרפואית; הם הקימו ועדת בדיקה, ואמרו לו שהוא לא עומד בקריטריונים. לא הייתה לו היכולת לעמוד בהם”.
“מה שצריך לעשות זה לבדוק את 4 המקרים האלה, והחברים שלי בבית החולים אומרים שההנהלה עושה ומנסה לעשות הכל, אבל גם מאחר שהתקנים אינם בידיו של מנהל בית החולים והציוד לא בהחלטתו אלא בהחלטת מרכז קופת חולים ‘כללית’ הוא כבול למגבלות. והוא המנהל יוצא הקורבן, כי מצד אחד יש את האוכלוסייה והרופאים שדורשים, מצד שני יש את ההנהלה המרכזית שמחליטה מה כן ומה לא, והוא זה שמתרוצץ באמצע וצריך לבקש למעלה ולהסביר למטה מדוע הוא לא קיבל; זה תפקיד כפוי טובה שפוגע בו, לא חשוב כמה הוא ישתדל. אי אפשר להצליח בזה”.
ממשרד הבריאות נמסרה בתגובה הודעת דוברות של “הכללית”, על הקמת הוועדה הציבורית המדוברת.
הכתבה המלאה בגיליון סוף השבוע של עיתון “שבע”