ד”ר ישראל אייליג. “חיי אדם בפריפריה הם הרבה יותר זולים” | צילום: פרטי

לדבריו, 4 הרופאים שהתאבדו הם קודם כל חברים “את הצעיר הפנימאי לא הכרתי, אבל אני יודע באיזה לחצים ועומסים הוא נדרש לעמוד. ואם הוא היה רופא מצפוני גם, ואני משוכנע שכן, אז בכל פעם שהוא סיים משמרת והלך הביתה וחשב על זה שהוא לא הגיע לכל החולים תוך 10 דקות אלא תוך שעתיים שלוש כי הוא לא הספיק, מצפונו הציק לו וקרע אותו. ואם מנהל מחלקה נדרש בידי ההנהלה לעשות מספר מסוים של ניתוחים ביום, והוזמנו החולים, והוא לא הצליח לנתח אותם לא מסיבות שקשורות אליו, אלא כי לקחו לו חדרי ניתוח, ניתוח אחד לקח יותר מדיי זמן ועוד מיליון סיבות, הוא יודע דבר אחד, שיש במחלקה שלו מישהו שהתכונן לניתוח ושהמשפחה שלו התכוננה לניתוח, והוא לא נתן לו פיתרון. ואין לו איך בכלל לתת לו פיתרון, בגלל העומס. ברזבוסקי אנו יודעים ומאמינים שעשה את מה שעשה לעצמו מתוך תסכול ומתוך ייאוש, גם בגלל מה שהיה לו בבית החולים וגם עקב הבעיה שהייתה לו עם המועצה המדעית של ההסתדרות הרפואית; הם הקימו ועדת בדיקה, ואמרו לו שהוא לא עומד בקריטריונים. לא הייתה לו היכולת לעמוד בהם”.

אז, מה עושים?

“מה שצריך לעשות זה לבדוק את 4 המקרים האלה, והחברים שלי בבית החולים אומרים שההנהלה עושה ומנסה לעשות הכל, אבל גם מאחר שהתקנים אינם בידיו של מנהל בית החולים והציוד לא בהחלטתו אלא בהחלטת מרכז קופת חולים ‘כללית’ הוא כבול למגבלות. והוא המנהל יוצא הקורבן, כי מצד אחד יש את האוכלוסייה והרופאים שדורשים, מצד שני יש את ההנהלה המרכזית שמחליטה מה כן ומה לא, והוא זה שמתרוצץ באמצע וצריך לבקש למעלה ולהסביר למטה מדוע הוא לא קיבל; זה תפקיד כפוי טובה שפוגע בו, לא חשוב כמה הוא ישתדל. אי אפשר להצליח בזה”.

ממשרד הבריאות נמסרה בתגובה הודעת דוברות של “הכללית”, על הקמת הוועדה הציבורית המדוברת.

הכתבה המלאה בגיליון סוף השבוע של עיתון “שבע”