מחזור פברואר

בשונה ממחזורי הגיוס הגדולים של אוגוסט-נובמבר-מאי ניתן לראות במחזורי הגיוס של חודש פברואר מעין השלמה למחזורים ההם, 

אכן בהגיענו לבסיס קליטה ומיון (בקו''מ) לא ניתן היה להתגייס לכל החילות ולכל הסיירות.

במחזור שלי היו רבים מבתי הספר התיכוניים במגמת מקצועית הממשיכים לתואר טכנאי בתוספת של חצי שנת לימוד (כגון בסמ''ת) ומסיימים בחודש דצמבר או כאלו שהיו בדחיית שירות.

כאשר היגיע המג''ד אורי שימחוני לראיין מועמדים, נדחו לא מעט מחברי שהדירוג הפסיכוטכני הראשוני (דפ''ר) יחד עם ציון של קבוצת האיכות (קב''א) גבוה, שעמדו במבחני הכושר הגופני (עליהן ניצח שמואל ידעיה), הוסבר לנו שקיימת הגבלה למספר המועמדים שהמג''ד יכול לגייס לאגוז בעלי קב''א+דפ''ר גבוהים. למרות זאת הופתעתי שאחוז המתגייסים בעלי תעודת בגרות היה נמוך יחסית. בקורס הנוכחי היינו ארבעה מבית הספר בסמ''ת.

ככלל, הטירונות וקורס הסיור נראו למתבונן מהצד כמו סרט נע אחד ארוך, רב הסגל שהדריך בקורס הסיור של נובמבר 71 המשיך והדריך אותנו בני המחזור פברואר 72. כמעט ולא ניתן היה להבחין בסטיות כלשהן בין המחזורים, את ההבדל עשו המ''כים שלא באו ''להחתים כרטיס'', כמו פומרנץ מיכה (המכונה פומי). 

בני המחזור, כמקשה אחת, נפגשנו פעמיים במהלך השרות ביחידה: בקורס הסיור ובקורס מ''כים. והקשר החברי נוצר בשניהם בעיקר - הרבה יותר מהחברות הנוצרת בפלוגות או בקורסים אחרים. הנה סיפור שממחיש את עוצמת הקשר:

• את בנצי שקד לא ראיתי מאז פרוק היחידה, בנצי הלך לקורס קציני חי''ר ועבר לפקד בסיירת שקד. לכשהשתחרר, עבד במשרד ראש הממשלה בתפקידים מיוחדים, עד 2010 נפגשנו כשלוש פעמים בלבד. ב 2015 מצאו גידול במוחו (של בנצי) ונאלצו לכרות חלק ממנו, הזכרון כמעט נמחק לגמרי. אני מתקשר בשבת בצהריים לשאול כיצד עבר הניתוח, ובנצי מספר שרבים מחבריו (הותיקים והחדשים) מתקשרים והוא לא זוכר אותם, אבל אותי ואת שמי הוא כן זוכר - מעניין מדוע...

אימון מסוקים - טייסי חיל האויר מתאמנים יחד איתנו בהורדה והעלאה של חיילים חמושים. למחרת תוכנן ביצוע מרדף אחר חוליה, חיכינו וחיכינו למסוק והוא לא היגיע, הסתבר שבזמן התירגול חדרה חוליה מלבנון והמרדף המדומה אחרינו הפך למרדף אמיתי בגבול הצפון!