סימן ט. ולא יהיה בית ישראל כעוע"ג (ככל הגויים. לוח התיקון) דזנין ומפרנסין ומוקרין לנשייהו ובנייהו מאהבה כי מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ כתיב דהיינו שגם בעניני ארץ לא יפרידו [נ"א יפרדו] מאחד האמת ח"ו להעיד עדות שקר ח"ו בק"ש ערב ובוקר בעינים סגורות ה' אחד בד' רוחות ובשמים ממעל ובארץ מתחת ובפקוח עיני העורים התעיף עיניך בו ואיננו ח"ו אך בזאת יאות לנו להיות [נ"א בהיות] כל עסקינו במילי דעלמא לא לגרמייהו כי אם להחיות נפשות חלקי אלקות ולמלאות מחסוריהם בחסד חנם שבזה אנו מדמין הצורה ליוצרה ה' אחד אשר חסד אל כל היום חסד של אמת להחיות העולם ומלואו בכל רגע ורגע רק שאשתו ובניו של אדם קודמין לכל על פי התורה.
לכאורה, ובסגנון אגה"ק סימן כו "המובן מהשקפה ראשונה לכאורה מלשון זה המאמר לחסירי מדע" שלהוקיר את האישה והילדים מאהבה זה מנהג כל הגויים ולא מנהג ישראל חס וחלילה. וזה אינו, כי הרי בכתובה מפורש: וַאֲנָא בְּמֵימַר דִּשְׁמַיָּא אֶפְלַח וְאוֹקִיר וַאֲסוֹבַר וְאֵיזוּן וַאֲפַרְנֵס וְאִכְסֵי יָתִיכִי כְּהִלְכוֹת גֻּבְרִין יְהוּדָאִין דְּמוֹקְרִין וּמְסוֹבְרִין וְזָנִין וּמְפַרְנְסִין וּמְכַסִּין יָת נְשֵׁיהוֹן בְּקֻשְׁטָא.
גם שזה מאהבה אמרו רז"ל יבמות סב, ב:
האוהב את אשתו כגופו והמכבדה יותר מגופו והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה והמשיאן סמוך לפירקן עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך.
אך הביאור בזה לפי הדיוק שמזכיר הרבה באגרת הקודש זו את עניין "אחד". ולכאורה אפשר לאמר שזה קשור עם הפסוק "ודבק באשתו והיו לבשר אחד" (בראשית ב כד), שזה בין איש לאשתו, וקשור גם ובעיקר בהקשר לילדים כמו שרש"י מפרש שם: "לבשר אחד - הוולד נוצר על ידי שניהם ושם נעשה בשרם אחד".
והרי" אחד" הוא עוד יותר נעלה מ"אהבה", וכמבואר בחסידות בכמה מקומות ש"אהבה" הוא יש מי שאוהב, ואילו "אחד" הוא כל כך נעלה מעניין האהבה, שבלי הפסוק "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם וועד", אי אפשר היה להגיע לידי ואהבת, רק אחרי שיורדים במדרגה מהמצב של אחד, שהרי וועד הוא רק חילופי אתוון של אחד. (שער היחוד והאמונה פרק ז).
והנה בלשון הכתובה שזה החיוב לפי הלכה וגם מה שמובא בכתובות מספיק לקיים את זה מאהבה, אבל בפנימיות התורה, תניא קדישא באגרת הקודש, זה צריך להיות מעניין "אחד" שעוד יותר נעלה מ"אהבה".