ידוע ש"איכה אשא לבדי" הוא ע"ד ומעין הענין ד"איכה ישבה בדד" (יל"ש פרשתנו עה"פ איכה אשא ועוד). וזהו הרמז דשבת חזון, השבת שלפני תשעה באב, בפרשת השבוע. (לקוטי שיחות חלק לד שיחה ב לפרשת דברים סעיף ו (ע' 15))
והנה בתשעה באב נולד משיח ירושלמי ברכות פ"ב ה"ד. ועוד.
וראה שיחת עשרה בטבת וש"פ ויחי ה'תשנב הערה 36: ולהעיר, שזמן העיבור הוא (לכל הפחות) ז' חדשים לפני הלידה, ועפ"ז י"ל שזמן העיבור דמשיח הוא בעשרה בטבת, ז' חדשים לפני תשעה באב (יום לידת משיח). ובהערה 114: כרובין המעורין זב"ז בשעה שנכנסו נכרים להיכל (כיון שחייב אדם לפקוד את אשתו בשעה שהוא יוצא לדרך (ראה סה"מ מלוקט ח"ב ע' רסט. וש"נ)), ולכן ה"ז התחלת הגאולה, ע"י העיבור והלידה דמשיח.
לפי זה חסידים חישבו ומצאו שבאותה שנה שהרבי נולד (ה'תרס"ב) הייתה שנה מעוברת, ותשעה באב שנה לפני זה (ה'תרס"א) יצא ביום חמישי, ושבת שלאחרי תשעה באב, שבת נחמו יא מנחם אב, הנה משבת ההיא עד יא ניסן ה'תרס"ב בדיוק תשעה חדשים.
והרי אמרו חז"ל ארבעים יום לפני יצירת הוולד יוצא בת קול בת פלוני לפלוני,
יש לומר שבתיבת איכה יש רמז על הרבי והרבנית: א"י - הרבי שיום הולדתו יא ניסן, כ"ה - הרבנית שיום הולדתה כה אדר.
וראה מאמר איכה תשלא (סה"מ מלוקט חלק א) סעיף ד ע' קכב: א' דאיכה, א' למעלה מי' – למעלה מענין עשר ספירות, (וי"ל למעלה גם מע"ס הגנוזות), והאל"ף, נמשך בהיו"ד (שבאיכה) הרומז לע"ס דאצילות, ואח"כ – ב"כה" (דאיכה) שקאי על בחינת המלכות ובפרט – מל' כמו ששייכת כבר או גם – כמו שירדה ומתלבשת בבי"ע. עכ"ל.