הנהו בריוני דהוו בשבבותיה דרבי מאיר והוו קא מצערו ליה טובא הוה קא בעי רבי מאיר רחמי עלויהו כי היכי דלימותו אמרה ליה ברוריא דביתהו מאי דעתך משום דכתיב יתמו חטאים מי כתיב חוטאים חטאים כתיב (חטאים כתיב - קרי ביה חטאים שיכלה יצר הרע. רש"י) ועוד שפיל (שפיל - השפיל עצמך לסוף המקרא כל דבר שהוא בסוף קרוי שפילו של דבר. רש"י) לסיפיה דקרא ורשעים עוד אינם כיון דיתמו חטאים ורשעים עוד אינם אלא בעי רחמי עלויהו דלהדרו בתשובה ורשעים עוד אינם. בעא רחמי עלויהו והדרו בתשובה.
הנהו בריוני [אותם בריונים] דהוו בשבבותיה דרבי מאיר [שהיו בשכנותו של רבי מאיר], והוו קא מצערו ליה טובא [והיו מצערים אותו מאוד], הוה קא בעי ר' מאיר רחמי עלויהו [היה מבקש רבי מאיר רחמים עליהם] כי היכי דלימותו [כך שימותו].
אמרה ליה [אמרה לו] ברוריא דביתהו [ברוריה אשתו], מאי דעתך משום דכתיב [שכתוב] (תהלים קד, לה) "יתמו חטאים" [יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם בָּרֲכִי נַפְשִׁי אֶת ה' הַלְלוּ יָ-הּ]?
מי כתיב [האם כתוב] "חוטאים"? "חַטָּאִים" כתיב [שיכלה יצר הרע, ולא שימותו האנשים החוטאים].
ועוד שפיל לסיפיה דקרא [רד לסופו של הפסוק] "ורשעים עוד אינם", כיון ד"יתמו חטאים", "ורשעים עוד אינם" [אם יתמו חטאים פירושו כמו שסבר רבי מאיר שימותו האנשים שחוטאים, אז אין הסבר להמשך שאומר "ורשעים עוד אינם"]? אלא בעי רחמי עלויהו [אלא בקש רחמים עליהם] דלהדרו בתשובה [שיחזרו בתשובה] "ורשעים עוד אינם".
בעא רחמי עלויהו והדרו בתשובה [ביקש רחמים עליהם וחזרו בתשובה].
בפשטות הפירוש הוא,
"ורשעים עוד אינם": כיון ד"יתמו חטאים", "ורשעים עוד אינם"? (בתמיה!).
וצריך להבין מהי התמיהה בזה. אם נאמר חס ושלום שיתמו חטאים פירושו חוטאים, מובן שהתוצאה היא "ורשעים עוד אינם".
וראה עיון יעקב לעין יעקב וכמו שיתבאר לקמן.
ויש להסביר בדרך אפשר על פי מה שכתוב בספר תניא קדישא ליקוטי אמרים פרק י בתחילתו: אבל באמת אלו חלף והלך לו לגמרי כל הרע שבו היה נהפך לטוב ממש... צדיק גמור.
וראה במ"מ וליקוט פירושים לתניא - ביאור להרב שמואל גרונם (רשימת הרש"ג).
וכמו כן גם הפירוש בגמרא כאן, שאם הרע-רשעים נשארים עדיין ברשעותם חס וחלילה עד כדי כך שצריכים להתפלל עליהם שימותו חס וחלילה, אם כן לא נתקיים בהם "עוד אינם" - ביטול הרע לגמרי, כי כמו שנתבאר בתניא שאם מתבטל הרע לגמרי הוא נהפך לטוב ממש. וראה זה פלא: מספר הדף בגמרא - דף יו"ד מתאים בדיוק להפרק בתניא. ואולי יש לומר, כי מספר יו"ד זה שלימות, צדיק גמור. ומספר עשר רומז על הגאולה העתידה. ראה ספר השיחות תשנב ע' 237 (שיחת עשרה בטבת ופ' ויחי סעיף ח. וש"נ).
ואם כן, לפי זה לכאורה צ"ל שהכוונה בגמרא שרבי מאיר התפלל עליהם שיחזרו בתשובה כל כך חזקה עד שנהפכו לא רק לבינונים (ראה לקוטי אמרים תניא פרק יב), ולא רק לצדיקים סתם אלא לצדיקים גמורים. וזה מתאים עם פירוש רש"י שם "שיכלה יצר הרע". וראה תניא פרק א.
ולפי זה סרה קושיית המהרש"א בחידושי אגדות שמקשה איך יכול להיות בקשת רחמים על תשובה, הרי "הכול בידי שמים חוץ מיראת שמים", ואם זה בקשת רחמים על עצמו ניחא כי "הבא לטהר מסייעין לו", אבל לבקש רחמים על חברו להחזירו בתשובה קשה. ומסיים שם ויש ליישב. עיין שם. והנה לפי ביאורנו שזה קשור עם לקוטי אמרים תניא פרק י שמדובר על צדיק גמור, אפשר להסביר ביאור נפלא, לפי מה שכתוב בתניא לקוטי אמרים פרק יד "משום שאין כל אדם זוכה להיות צדיק ואין לאדם משפט הבחירה בזה כל כך להתענג על ה' באמת ושיהיה הרע מאוס ממש באמת.. ולכן משביעים שנית אל תהי רשע". על פי זה מובן שצריך תפילה מיוחדת של רבי מאיר שיחזרו בתשובה ויהיו צדיקים גמורים. אין הכי נמי שלחזור בתשובה, לעזוב את הרע ולהיות בינוני את זה הם יכולים וצריכים לעשות בכוח עצמם בבחירתם הם. אבל להיות צדיק, ובמיוחד צדיק גמור, שיתקיים בהם "ורשעים עוד אינם", "שיכלה יצר הרע", שבלשון התניא "אין לאדם משפט הבחירה בזה כל כך" על זה הייתה תפילתו של רבי מאיר. ועל דרך העניין של גלגול שבועה ובכלל מאתיים מנה, גם עצם החזרה בתשובה - עזיבת החטא, התחברה לתפילתו של רבי מאיר וזה פעל עליהם שיחזרו בתשובה גם בכוח עצמם. ופה רואים את הנקודה של "לכתחילה אריבער". אם רבי מאיר היה מתפלל עליהם שיחזרו בתשובה רגילה, יש מקום לבעל דין לחלוק שתפילה אינה מועילה על זה, כי הכול בידי שמים. אבל היות והתפלל עליהם שיחזרו בתשובה עילאה, להיות צדיק גמור, על זה מועילה תפילה.
וידוע "מה שמובא במאמר אדמו"ר הזקן דאיתא בתיקונים שאפילו אם הי' צדיק אחד חוזר בתשובה שלימה בדורו הי' בא משיח" (מאמר ואתה תצוה תשמ"א ס"ט הערה 48-49. נדפס בספר המאמרים מלוקט ח"ו). ולפי זה יובן עוד יותר מה שמבאר בעיון יעקב לעין יעקב: 'וכי משום ש"יתמו חטאים מן הארץ", "ורשעים עוד אינם"? כי אף על פי שדור הולך דור בא ויבאו רשעים אחרים, אלא יתפלל שכל מי שיהיה רשע שיחזור בתשובה'.
דברים נפלאים ביותר, רבי מאיר התפלל לא רק על רשעים ההם שיחזרו בתשובה, אלא על כל הדורות עד סוף כל הדורות, ולא רק תשובה של עזיבת החטא בלבד, אלא גם שייהפכו להיות צדיקים גמורים!
ועל פי זה מובן גם פירוש הבעש"ט על הפסוק (תהילים לז) ראיתי רשע עריץ וגו' ויעבור והנה איננו ואבקשהו ולא נמצא. וכמו שביארנו בהתחלת הסוגיא עמוד שלפני זה (ט, ב). שבפרק לז נאמר "והנה איננו" לשון יחיד, ואילו בפרק קד נאמר "ורשעים עוד אינם" שאין לגמרי.
ויש לומר שזה נותן עוד חיזוק ומקור לפירוש של עיון יעקב שהתפלל על כל הדורות כולם שיחזרו בתשובה.
ויש לומר עוד, שגם הלשון יתמו חטאים, יתמו דייקא, זה על דרך מה שנתבאר וראה אגרת הקודש סימן י בעניין חסדי ה' כי לא תמנו. שעניין התמימות הוא "לשומר התורה ולא סר ממנה ימין ושמאל אפילו כמלא נימא". ובלקוטי תורה ראה לב, ג בענין במדבר הזה יתמו "כמ"ש בזהר שלח קסג, ב שהוא בחינת תמים תהיה". אבל שם, נאמר בהמשך "ושם ימותו", ומפרש בלקוטי תורה שהוא "נפילת אפיים שהוא העלת הניצוצים שנפלו בבחינת שם", אבל ברוריה הייתה למעלה מבחינת בירורים, כמ"ש בלקוטי לוי יצחק אגרות קודש קלב בדיוק "שמה ברוריה שהיא עצמה מבוררת בתכלית".
ויש לומר כדי שלא לאפושי במחלוקת, שבעניין של "יתמו" גם רבי מאיר היה בדעה שזה עניין התשובה עד שמגיעים לשלימות "יתמו", ומה שנאמר הלשון "כי היכי דלימותו", אין הכוונה כפשוטו חס וחלילה, אלא כמו שנתבאר בליקוטי תורה ראה שנזכר לעיל, או עוד יותר כפשוטו, כמו שרש"י מפרש על הפסוק שמות ד, יט "כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך", שהפירוש בזה שירדו מנכסיהם והעני חשוב כמת, וזה עצמו יביא אותם לידי תשובה. ואילו ברוריה אמרה לו שצריך להתפלל שיהיה בחסד וברחמים דווקא. ואולי גם על דרך פירוש הבעל שם טוב על הפסוק א-ל נקמות ה'. ונתבאר בכמה מקומות בשיחותיו של הרבי.
על פי זה יש לבאר גם לשון הגמרא "שפיל לסיפיה דקרא", שפיל דייקא, ובלשון רש"י "שפיל - השפיל עצמך", כי מי שיודע בנפשו שהוא רחוק מאוד מלהיות צדיק ו"הלוואי ויהיה בינוני", וגם אם הוא צדיק גמור, הנה כמו שרבה אמר על עצמו שהוא בינוני (נתבאר בתניא פרק א), הוא סבור שהוא רחוק מאוד מדרגת צדיק, אם כן איך הוא יכול להתפלל על חבירו שיהיה צדיק, ועוד צדיק גמור., ובמיוחד אלו שציערו אותו. לכן צריך על זה שפלות עצומה. וראה תניא פרק לב.
ובגוף הענין מה שהעיר המרש"א בענין הכול בידי שמים חוץ מיראת שמים, הנה בתניא אגרת הקודש סימן כב משמע לכאורה שחכמים עיני העדה הם לא בגדר של שמים, ואצלם אפשר לקבל עצה בעניני יראת שמים בפשטות. עיין שם. (ויש לומר לכאורה שהרי על עם ישראל נאמר "גוי אחד בארץ" דייקה אם כן זה לא בשמים). ואף שיש לחלוק על זה ולטעון שאינו דומה קבלת עצה, שעדיין הבחירה נשארת בידי מבקש העצה ונפעלת על ידו, מאשר תפילה על מי שאינו בא מיוזמתו הוא, בבחירתו החופשית. הנה לפי מה שכתב הרמב"ם שכל אחד רוצה לקיים רצון הק, ואפילו מי שמכים אותו עד שיאמר רוצה אני, קל וחומר אם זה נפעל על ידי תפילה. וראה לקוטי תורה דרושים לחג השבועות בענין "מי גילה לבני רז זה". ששם משמע שהנקודה בעניין הכול בידי שמים זה עניין "שמים" דייקה, ולא כל כך עניין הבחירה.