בספר רשימות הרב"ש עמוד ה, סיפור מופת על סבו, בנו בכורו של הצמח צדק הרה"ק ר' ברוך שלום, איך שהיה על ברית מילה והגישו לו מרק של בשר, ותיקף ומיד ירד לתוך הקערה עכביש, וצוה לסלק את הקערה, וכן קרה ג' פעמים.
לפי פקודת הרה"ק ר' ברוך שלום ביררו מה מקור הבשר, והתברר שהכבשה ששחטו, ינקה מדבר אחר (חזירה).
"ויצו הרב נ"ע לשבור כל הכלים שנתבשל בהם הבשר".
עד כאן מהספר.
לכאורה איך להסביר לפי ההלכה מה שצוה לא רק שלא לאכול אלא גם לשבור את הכלים שבישלו בהם הבשר.
דהנה ברמ"א יו"ד סימן ס: בהמה שנתפטמה בדברים אסורים - מותרת (מרדכי דיבמות פ' אלמנה לכ"ג). אבל אם לא נתפטמה כל ימיה רק בדברים אסורים אסורה (תוספות דתמורה פ' כל האסורים).
ובבאר היטב שם: כתב הש"ך בשם ת"ח דלכתחלה אסור לקנות בהמה מן העובד כוכבים שינקה מחלב טמאה ומשמע שם אפילו לא ינקה כל ימיה אסור לקנות לכתחלה ולפ"ז כ"ש דאסור לכתחלה להאכילה דברים האסורים וע"ל סי' קמ"ב סי"א אבל דעת המרדכי דמותר להאכילה דברים אסורים ואפילו אם נתפטמה כל ימיה ג"כ מותר' דלא דמי לכרשיני עבודת כוכבים דאיסורי הנאה נינהו וצ"ע (ובבי"ע סי' א' כ' בהמה שאכלה דבר איסור לכתחילה אסור לשחטה עד שתשהה מעת לעת ע"ש עי' כ"ג ובש"ך ובפרי חדש. וכתב לה"פ דמותר לפטם עופות בקמח שהתליע שקורין מילבי"ן עי' סימן פ"ד).
מהמובא לעיל משמע שיש בזה חילוקי דעות.
ויש לומר בדרך אפשר שהצווי לשבור את הכלים היה לכל הדעות, כי בסיפור הזה יש עוד נקודה עיקרית, שמסביר גם את הקטע הראשון שצוה לסלק את המרק כאשר נפל לשם עכביש,דלכאורה הרי זה היה לפני שהתברר עדיין שהכבשה ינקה מהדבר אחר, וזה ידוע שאם נפל זבוב לתוך מרק שמוציאים את הזבוב ואוכלים את המרק, וגם הובא בסידור בהלכתא רבתא לשבתא איך לעשות את זה בשבת. ודוחק קצת שזה היה רק ברוח הקודש, שהרי אם כן לא היו צריכים לזה ג' פעמים.
ויש לומר שטעם האיסור הוא על פי מ"ש ביורה דעה סימן קטז סעיף ו:
אסור לאכול מאכלים ומשקים שנפשו של אדם קצה בהם כגון משקים ואוכלים שנתערבו בהם קיא או צואה וליחה סרוחה וכיוצא בהם וכן אסור לאכול ולשתות בכלים הצואים שנפשו של אדם קצה בהם כגון כלים של בית הכסא וכלי זכוכית שמקיזים בהם וכיוצא בהם וכן לא יאכל בידים מזוהמות ועל גבי כלים מלוכלכים שכל אלו בכלל אל תשקצו את נפשותיכם.
ולפי זה מובן גם מה שנפל עכביש לתוך הקערה, ולא זבוב, כי זבוב אכן אפשר להוציא את הזבוב ולאכול את המרק. אבל עכביש שהוא מאוס ביותר, ייתכן שיש בזה משום אל תשקצו את נפשותיכם, על כל פנים למי שהוא עדין נפש. וזה לכאורה היה הסימן משמיים, שהגם שיש דעות שהמאכל כשר, וגם אם הלכה כמותם, אבל בנידון דידן שינקה מדבר אחר, זה מאוס ביותר עד שיש בו משום "אל תשקצו". כי הרי למרות שכל הבהמות הטמאות אסורים באותה מידה, הנה החזיר הוא מאוס ביותר שאסור לגדלו כלל (ראה תוספות פסחים כג א ד"ה אמר קרא) ומנהג ישראל שאפילו לא מזכירים את שמו, רק אומרים "דבר אחר".
ההוראה מהסיפור היא מאוד פשוטה: ידועה השיחה של הרבי הריי"ץ שיש דברים שאינו מתאים לחסיד, גם אם זה כשר. ומהסיפור הזה אפשר ללמוד שאם זה דבר המאוס, הרי זה באותו תיקף כמו דבר האסור ממש.