ל
לא, באלף בואו: בלדא.
בלקוטי תורה שם (אמור לד, א): וע"ד מ"ש במ"א בד"ה לך לך בענין הוא עשנו ולו אנחנו ולא באל"ף ולא בוי"ו. ע"כ לשונו.
בנדפס בלקוטי תורה: 'בוי"ו', ואילו במפתחות של הרבי 'בואו' = 'בוא"ו'. להבין השינוי.
ויש לבאר לכאורה, כי בהמשך הענין מביא "ועד"ז ועד בחילופי אתוון אחד". והרי וא"ו במילוי א' גימטרי' י"ג כמספר אחד, כמ"ש בזהר פרשת אחרי סו, ב.
ועוד יש לומר, שזה מעיינו של ולא - ולו, עצמו. שהכתיב הוא ולא עם אל"ף, והקרי הוא "ולו" בוא"ו. ואם כן המילוי של וא"ו זה יותר מסתבר שהוא במילוי אל"ף שיש לו קצת דמיון לכתיב מאשר במילוי יו"ד.
ומכאן רואים עד כמה מדוייקים כתבי הרבי, למרות שהרבי עצמו כתב על המפתחות שנעשו בתנאים שונים במצב של דחק וכו'.