בס"ד
השנה שנת תשע"ו, שנת ופרצת היא שנת הקהל, וידוע עד כמה שיבח הרבי שנת הקהל.
המיוחד של שנה זו שהיא תואמת בקביעותה שנת תשנ"ב, שהיא השנה האחרונה שהרבי דיבר וכתב מאמרים, שיחות ומכתבים, לכן יש להתעכב על העניין המיוחד שהשיחה-התוועדות האחרונה של הרבי הייתה בפרשת ויקהל.
ראה מה שהסברנו על הקשר שבין ג' תמוז לאגרת הקדש סימן כח
https://sites.google.com/site/chelkeynub/yudalefnisangimeltamuz
אבל יש קשר גם עם אגה"ק סימן כז, גם במספר: שיום כז בחודש הוא כז אדר א.
ובהקשר לזה שבפרשת ויקהל הייתה ההתוועדות האחרונה, יש להתעכב על דבר פלא בהקשר לתורה אור ולקוטי תורה. שהרי ספרי תורה אור ולקוטי תורה הם בעצם שני חלקים של ספר אחד, והיה אמור להיות שהספר תורה אור ייגמר עם פרשת פקודי שזה סוף ספר שמות. הרבי הזכיר את זה באחת ההתוועדויות, וגם הוסיף שהפלא הוא עוד יותר גדול, שהרי ברוב השנים פרשיות ויקהל פקודי הם מחוברים, ולמה הפרידו אותם בין תורה אור ולקוטי תורה. ופלא על גבי פלא, שלקוטי תורה היה אמור להתחיל עם פרשת פקודי, שהרי עד פרשת ויקהל ועד בכלל, יש כבר את הספר תורה אור, ואכן הלקוטי תורה על סדר הפרשיות ממשיך עם פרשת פקודי, אבל לפני זה נכנסה פרשת בשלח עם המאמר ראו כי ה' נתן לכם השבת.
צריך עיון ובירור הטעם שדרושי פ' בשלח ופ' פקודי לא נכללו בס' תורה אור. וכן על אשר לא באו דרושים לפ' שופטים וילך אף שכמה מהם נמצאים בביכלאך דרושי דא"ח (הערת הרבי נדפס ב"הוספות להערות וציונים" בסוף ליקוטי תורה).
ויש לומר בדרך אפשר שבזה נרמז על ההתוועדות האחרונה של הרבי שהייתה בפרשת ויקהל, בשנה שבה ויקהל-פקודי אינם מחוברים. ומתכיפין התחלה לסיום, פרשת בשלח היא השבת, השבועה הראשונה שהייתה כולה בנשיאותו של הרבי, אחרי שבת פרשת בא יו"ד שבט שאז הייתה הסתלקותו של הרבי הריי"ץ נ"ע. והמאמר בלקוטי תורה הוא ד"ה ראו כי ה' נתן לכם את השבת, והרי גם הרבי שהוא הדור השביעי וכל השביעין חביבין שזה קשור עם יום השבת.
וראה היום יום כו תשרי הטעם למה בשער היחוד והאמונה מביא בשם הבעל שם טוב ולא ממדרש לזכרון נצחי ליום הולדת של הבעל שם טוב. ויש לומר שעל דרך זה גם בענייננו.
ויש להעיר עוד שכמו בתורה שבכתב כאשר "מתכיפין התחלה להשלמה" (נוסח הרשות לחתן בראשית. ולהעיר שגם שם מובא הלשון של פרשתנו "נשאו לבו" ו"נדבה רוחו") - לעיני כל ישראל עם בראשית ברא אלוקים, יש בזה אותיות לב, כידוע. כמו כן גם כאשר מחברים את שם הפרשה ויקהל שהשם מסתיים עם אות למד, ומחברים להמאמר הראשון של הרבי שמתחיל עם באתי לגני (אות ב) - אותיות לב. וגם החיבור בין ויקהל שהיא הפרשה האחרונה בתורה אור עם פרשת בשלח שהיא הפרשה הראשונה של לקוטי תורה גם זה יוצא אותיות לב. והרי בפרשת ויקהל נאמר ריבוי פעמים המילה "לב": "כל נדיב לבו", "חכם לב", "וכל אשה חכמת לב", "כל הנשים אשר נשא לבן", ועוד כמה וכמה פעמים, בפרשה זו מופיע המילה לב י"ד פעמים, יותר מבכל שאר פרשיות התורה. וראה זה פלא: השיעור תניא שמתחיל בעש"ק פרשת ויקהל הוא בפרק לב בתניא. וגם לפני זה בפרק לא, השיעור של יום ה, הסיום שלו הוא עם המילים לב, "פקודי ה' ישרים משמחי לב".
ובשנת תשנ"ב בשיחת יום ה פרשת ויקהל הרבי קישר עם פרשת שקלים, שכל אחד הוא מחצית השקל, שביחד עם שלימות שצריך להיות במקדש, יש גם את הלב נשבר אלוקים לא תבזה. ע"כ. לפי זה אפשר להוסיף ביאור שאמרו רז"ל קשה הסתלקותן של צדיקים.כשבירת הלוחות. והרי בלוחות שניות נאמר שניתוסף בזה עילוי של מדרש וכו', כפליים לתושייה. על דרך זה בליקוטי תורה שבאה אחרי תורה אור שמסיימת עם ויקהל, יש את המראי מקומות והערות של הצמח צדק. ובזה בא לרמז, שאחרי פרשת ויקהל תשנ"ב, אין חס וחלילה שום חלישות, אלא אדרבה כפליים לתושייה.
ולהעיר עוד שהרבי שהוא דור השביעי קשור עם עניין המלכות, ספירה השביעית, כידוע. והרי המלך "לבו הוא לב כל קהל ישראל" (רמב"ם הלכות מלכים פרק ג הלכה ו). וראה ליקוטי שיחות חלק לא פרשת בשלח.
ויש לדייק עוד בזה, "קהל ישראל", והרי מדובר בפרשת ויקהל, ושנת הקהל.
ויש לומר גם כן שהמילה לב מופיעה יד פעמים בפרשה (מצאתי באתר הזה) , כי הרי בספירת המלכות ספירה השביעית יש שני בחינות: ים ויבשה, ופעמיים ז, יוצא י"ד. וראה לקוטי לוי יצחק אגרות ע' רה בקשר ליד כסלו.
ויהי רצון שבקרוב ממש נזכה לראות את המלך קורא בתורה בשנת הקהל זו.