וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ חַוָּה כִּי הִוא הָיְתָה אֵם כָּל חָי
ובפירוש רש"י:
"ויקרא האדם" - חזר הכתוב לענינו הראשון ויקרא האדם שמות ולא הפסיק אלא ללמדך שעל ידי קריאת שמות נזדווגה לו חוה כמו שכתוב ולאדם לא מצא עזר כנגדו לפיכך ויפל תרדמה וע"י שכתב ויהיו שניהם ערומים סמך לו פרשת הנחש להודיעך שמתוך שראה אותם ערומים וראה אותם עסוקים בתשמיש נתאוה לה ובא עליהם במחשבה ובמרמה. עד כאן פירוש רש"י.
לכאורה עדיין צריך ביאור הסמיכות לכאן, שהרי סיפור חטא עץ הדעת עוד לא נגמר, בפסוק הבא נאמר "ויעש ה' אלוקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם", ובפסוק שלאחריו ויגרש את האדם מגן עדן. ואם כן, אם כל הסיפור של חטא עץ הדעת הוא כמו מאמר המוסגר, הפסוק הזה היה צריך להיות לאחרי כל סיפור עץ הדעת עד גמירא.
ויש לבאר שהיות ובפסוק שלפני זה (פסוק יט - גימטרי' חוה) נאמר "עד שובך אל האדמה כי ממנה לקחת כי עפר אתה ואל עפר תשוב" - עניין המיתה רחמנא ליצלן, לכן בכדי לתקן את זה, הזדרז אדם הראשון וקרא "שם אשתו חוה כי היא הייתה אם כל חי" - עניין החיים.