אבות ב, משנה ב: וכל העוסקים עם הציבור יהיו עוסקים עמהם לשם שמים, שזכות אבותם מסיעתם, וצדקתם עומדת לעד, ואתם מעלה אני עליכם שכר הרבה כאילו עשיתם.
צריך להבין, הרי יש כבר את ההוראה הכללית "וכל מעשיך יהיו לשם שמים" (אבות ב. משנה יב), ומהי ההוספה והחידוש אצל העוסקים עם הציבור?
גם מה הקשר וההכרח עם המשך הדברים "שזכות אבותם מסיעתם", ומה הקשר עם "מעלה אני עליכם כאילו עשיתם".
מעין זה - "לשם שמים" וזכות אבות - מצינו גם במשנה וגמרא בסיום מסכת תענית בהקשר לט"ו באב: "תנו עיניכם למשפחה.. קחו מקחכם לשם שמים". ראה לקוטי שיחות חי"ט ע' 80 ואילך, חכ"ד ע' 57 ואילך. ולפי המבואר שם, אפשר לבאר בדרך אפשר גם את המשנה בפרקי אבות. וראה פירוש הרע"ב לפרקי אבות.
"כל מעשיך יהיו לשם שמים" מודגש שזה "מעשיך", מעשים שלך. ואילו העוסקים בצרכי ציבור, שאצלם צריך להיות "עבד לעם הזה", אסור שזה יהיה את ההרגש של "מעשיך", ולכן ה"לשם שמים" שלהם הוא יותר נעלה של התבטלות התבטלות. על דרך מה שאמרה הרבנית חיה מושקה ע"ה (והרבי הזכיר את זה כמה פעמים), על אבא שלה הרבי הריי"ץ זצוקלה"ה זי"ע, שהוא והספרים שייכים לחסידים.
וזה גם הקשר עם המשך המשנה "שזכות אבותם מסיעתם", כמו שמבאר הרע"ב:
יהיו עוסקים עמהם לשם שמים - ולא כדי ליטול עטרה לומר כך וכך עשיתי בשביל הציבור.
שזכות אבותם מסייעתם - שזכות אבותן של ציבור וצדקתן העומדת לעד היא המסייעת אל העוסקין עמהן להוציא לאור צדקן, ולא מצד טוב השתדלותן של העוסקים.
ואתם מעלה אני עליכם שכר - אע"פ שאין הדבר בא לידי גמר טוב מצד מעשיכם אלא בשביל זכות אבותם של ציבור, מעלה אני עליכם שכר כאילו אתם עשיתם הישועה הזאת בישראל, הואיל ואתם עוסקים לשם שמים.
עד כאן לשון הרע"ב.
לפי זה אפשר גם להסביר שהאימרה "וכל מעשיך יהיו לשם שמים" בא בהמשך ובאותה משנה לאימרה "והתקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך", שמודגש מציאות הלומד תורה ולא הכוח של ירושה. ואילו האימרה "וכל העוסקים עם הציבור נאמרה על ידי רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא מודגש שהוא בנו של רבי יהודה, הנשיא, שהיה משושלת מלכי בית דוד. זכות אבות, ירושה. ויש לומר שזה גם הקשר לעוסק ציבור, שזה מעין מלוכה.
והענין, שהפסוק "בקרב אחיך תשים עליך מלך", מפרש הרמב"ם שזה לא רק מלך, אלא כל מינוי שררה.
וזה לשון הרמב"ם בהל' מלכים א, ד:
“אין ממנים מלך מקהל גרים… ולא למלכות בלבד, אלא לכל שררות שבישראל, לא שר צבא, לא שר חמישים או עשרה, ואין צריך לומר דיין או נשיא שלא יהיה אלא מישראל, שנאמר: "מקרב אחיך תשים עליך מלך" (דברים יז, טו). כל משימות שאתה משים לא יהיו אלא מקרב אחיך”.
ולכאורה איך זה מסתדר עם "ואהבתם את הגר", "כגר כאזרח יהיה". אך ההסבר הוא שהשררה היא "עבדות אני נותן לכם", ובאופן שלא תהיה שום הרגשת הישות של מחזיק השררה. לכן זה חייב להיות שכל מה שעושה שהכול הוא בזכות אבות, ואילו אצל הגר מודגש איך שהוא עצמו ביוזמתו בחר להיות תחת כנפי השכינה.